רס"ן חגי ביבי ז"ל

מוצב גבול ישראלי – מפקד צעיר משיב אש
(מתוך כתבתהּ של שרון וקסמן – כתבת ה"וושינגטון פוסט" - שנכתבה בשנת 2000)

"ביבי – כולם קוראים לו "ביבי" – הוא מפקד צעיר במוצב בו 18 חיילים, יעד לפריקת הכעס הפלסטיני. הסגן צריך להחליט כיצד להגיב לכל תקרית וזהו לא תפקיד קל.
חגי נמצא במוצב ימים רצופים באווירה של מצור וקרב, סיר לחץ של מתח תמידי, רעש מחריש,
חוסר שעות שינה - הוא ישן לעיתים רחוקות, וכאשר ישן – היה זה למספר שעות במדים עם נעליים לרגליו. לעיתים אף מחסור באספקת מזון.
חגי מאוד מקצועי, מנהיג טבעי, רגוע, חושב. אנשיו הם העדיפות הראשונה שלו – כל דבר אחר הוא משני.
לביבי עיניים חמות, בצורת שקד בצבע חום כהה וגבות צפופות וצל של יום מאפיל על לחיו. הוא מדבר בטון שקט. אך יש לו את התפקיד הצבאי שלו – להגן על המוצב. ביבי מאמין שבעלי נשק היורים כל לילה מנסים להתקרב כדי להשחיל רימון לתוך המוצב שלו, לנטרל את הישראלים ולכבוש את העמדה.
ביבי מילא תפקידו על הצד הטוב ביותר, חתם לעלות ללבנון - משימה מסוכנת, ושירת שם תשעה חודשים. ישירות משם נשלח לעזה".
באוקטובר 2000 הושלך בקבוק תבערה לעבר המוצב בו שהו חגי וחייליו. חגי הדף את בקבוק התבערה ונפגע בידו השמאלית - פגיעה חמורה הדורשת פינוי לשם קבלת טיפול רפואי.
חגי לא מיהר להתפנות, אך משלא נותרה ברירה – הובהל לבית החולים לקבלת טיפול. הרופא המטפל המליץ על מנוחה בת 40 ימים לשם החלמה, אך חגי חזר לפלוגתו שבמוצב כעבור 3 ימים בלבד. הוא המשיך להלחם על אף הפציעה, זאת הודות לכח הרצון שהנחה אותו להמשיך בלחימה.
בתום תפקידו זה, חגי ממלא תפקיד מ"פ בגדוד "צבר" – ומקבל את גזרת נצרים – ישוב מבודד המוקף אוייבים, אשר הלחימה בו קשה ומורכבת שכן במוצב ישנם גם אזרחים, ולא רק אוייבים.
חגי וחייליו מתמודדים עם אופי לחימה זה על אף שישנם נסיונות רבים להנחת מטענים ושימוש באמצעי לחימה רבים מצד הפלסטינים המנסים לפגוע בריבונות המדינה.