אלבום תמונות
דני
כבר חודש עבר ועדיין אנני מאמין. הלא זה עתה היינו יחד.
כאילו רק אתמול אמרתי לך: להתראות. כל כך האמנתי כי אכן כך יהיה הדבר ואכן נתראה. מי יכול היה לחשוב ולו רק לרגע, כי זו הפעם האחרונה שאזכה להפרד ממך בעודך בחיים?
דני, בלכתך מעמנו השארת חלל שלעולם לא יתמלא. מין ריק כזה שרק דמותך ואישיותך יכולים היו למלאו אילו איתנו היית כעת. אך רצה הגורל ונלקחת מעמנו - הניצנים מעטים גם כך, מהוריך שאין נחומים בפינו להקל על מכאובם ומהקיבוץ כולו המבכה את נפילתך וכואב את חסרונך.
דני, כיצד אוכל לשכוח אותך, הרי את צעדינו הראשונים בחיים עשינו יחדיו. יחד גדלנו וצמחנו.
הרי את השטויות הראשונות, הטעויות הראשונות יחד עשינו, והנה, מה אכזר הגורל ושם קץ לחייך בטעותש אין לה מחילה. היתכן כי הפכת ממציאות נהדרת לזיכרון עגום ונהדר אף הוא?
אזכור אותך תמיד באהבה ובהערכה כי אח לי היית בקבוצתנו "ניצנים".
אזכור את החיוך הערמומי שלעולם לא יכולתי לנחש מה יבוא בעקבותיו, מהו התעלול הצפוי או מהי ה"עקיצה" הקרבה ובאה.
אהבתיך דני, ואהבוך כולם.
דני שלנו איננו.
ניצן יקר שלא זכה לפרוח.
אתנו תהיה תמיד ויהא זכרך ברוך.
אליעזר