אלבום תמונות
עוד אנו תוהים כיצד קרה הדבר! עוד אנו ממאנים להאמין כי הסתלקת מאתנו. איננו מסוגלים לתפוס את משמעותה של המציאות המרה הזאת.
בימים אלה הנני מרבה לשאול: מה זאת אומרת שדני איננו? איך זה יכול להיות, הייתכן כדבר הזה? סתם ככה נקטלים, חיים צעירים בטרם טעמו מהחיים? למה? מדוע? למה נגזר עלינו להביע אומר לבנינו דוקא כאן - במקום הזה?
דני חביבנו! בשבת האחרונה לפנות ערב ראיתיך מבעד לחלוני, הולך לבית הוריך לבוש בגדים אזרחיים, לא להתבלט מאחרים - צנוע כדרכך - והחיוך, החיוך המיוחד שלך - על פניך. כך אזכור אותך.
היה ביננו דני איזה יחס מיוחד, יחס של ידידות והערכה הדדית, שררה ביננו הבנה שבעצם איש אף פעם לא הכריז עליה. מאוד אהבתי את האמירות הקצרות שלך שהיו בבחינת מעט המחזיק את המרובה. מבע פניך בתוספת מילים ספורות - לא אחת אמרו פילוסופית חיים שלמה. רק מצינות בדבורים בא לך מחיי חייל, מהצבא בו התחשלת והיית, מנער לעלם - ולאדם שלם.
אתה דני עברת את הקשה במלחמות בעודך נער, חרדנו לגורלכם כי רכים עמדתם מול האימות והזוועות רכים - כמעט ילדים - ויכולתם!
תקופה ארוכה הלכת דני לפני המחנה, כי זה הלא פרוש להיות סייר - בסיירת. אנו יודעים - היית חייל מסור ומופת לאחרים. אנו גאים בך. בין ביקור לביקור בבית צמחת התבגרת, והתעצמת. בקלילות אלגנטית סחבת על כתפיך את העומס העצום שהערימה עליך הארץ הצעירה - צעירה ובדיוק בגילך. לא קרסת תחת כובד המשא, שפירושו, אחריות, מסירות, ומתח בלתי פוסק.
החלטת להיות קצין בצבא. אף כאן הצטיינת - אך לא זכית.
נתייתמנו כולנו מבן, מחבר, מאח ומרע. אנו מרכינים ראשינו ליד קברך מזועזעים, שפופים ומבוישים. מנסים לנחם את הוריך אך אין בידינו.
רק זאת נאמר להגר לאברי ולניר: הבן והאח שגדלתם, בנכם דני, הוא לנו סמל הגבורה, דני מסר את חייו למען החיים, למען כולנו, למען הארץ הזאת הכמיהה כל כך לשלום, למען להבטיח שיותר לא יאבדו חיים צעירים.
דני יקירנו, החלל שיצרת לא יישאר כך. הוא יתמלא כוח ואון ואושר ויקים יסודות איתנים לקיום עמנו, לקיום קבוצתך ובני אדם באשר הם.
עפרך הקדוש יצמיח חיים ויקנה שלוה לבני-האדם.
בדברי ימי הארץ, בדברי ימי בית קמה, נחקוק את שמות בננו שבנופלם צוו לנו את החיים.
יהא זכרך ברוך.