סמ"ר איתי פריזט ז"ל

קורות חיים

בנם הבכור של לימור ויניב. נולד ביום כ"ו בתמוז תשס"ד (15.7.2004) בפתח תקווה. אח גדול לסער, נועם, אדל ואריאל.

איתי גדל והתחנך בפתח תקווה, למד בבית הספר היסודי "נתן יונתן" ובבית הספר העל-יסודי השש-שנתי על שם גולדה מאיר בעיר. ילד מבריק שניחן בזיכרון צילומי, וכך גם אם לא טרח לכתוב במחברותיו הכיר את החומר והצטיין בלימודים.

מילדות היה אוהד מושבע של "מכבי תל אביב" בכדורסל ובכדורגל, נהג ללכת למשחקי הקבוצות ושיחק בעצמו בקבוצת הילדים של מועדון הכדורגל "מכבי פתח תקווה". כנער, צמח לגובה של כשני מטרים והצטיין גם על מגרש הכדורסל. בנוסף, אהב להתאמן במכון הכושר ולרוץ, תוך שהוא מגיע בקלילות למהירות מרשימה.

איתי, שכונה על ידי חבריו "חתיכי", היה אהוב על כולם. מלא בקסם, נוכחות וכריזמה, חבר נאמן ואיש שיחה נפלא, עם חוכמת חיים מרשימה וידע כללי נרחב. הוא נהנה לטייל ולבלות, להצחיק ולשמח את סובביו, וידע למצוא את הטוב, את ההומור ואת הכיף בכל סיטואציה. תמיד דאג ועזר לכולם, אך הקפיד לעשות זאת בסתר ומעולם לא התרברב בעשייתו או בהישגיו.

ב-6.12.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "שקד" של חטיבת "גבעתי". הוא היה גאה ללבוש את המדים ולשרת בתפקיד משמעותי. במהלך השירות, החליט להמשיך את דרכו של אביו ולהפוך בעתיד לעורך דין. הוא נהג לקחת איתו חומרי לימוד לבסיס, וקרא בהם בכל זמן פנוי.

בספטמבר 2023 נפצע, אובחן עם שבר בשורש כף היד ושוחרר לביתו לתקופת ההחלמה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

איתי היה בביתו, מחלים עדיין מהפציעה בידו, אך התעקש לקחת חלק בלחימה. "החברים שלי צריכים אותי", אמר. אחרי שבועות מורטי עצבים קיבל אישור ששורש כף ידו התאחה מספיק וחזר לפלוגה. בתחילה עסק בסיוע ליישובים הסמוכים לגדר הרצועה ובשמירות, ובהמשך הצטרף לחבריו בשטח רצועת עזה, שם לחם בגבורה במשך חודשים ארוכים.

ביום שבת, 2.11.2024, לקח חלק בפעילות מבצעית בצפון הרצועה. עם כניסת הכוח לאחד המבנים, הופעל מטען שהוטמן במקום. איתי נפגע מהפיצוץ ונהרג במקום.

סמל איתי פריזט נפל בקרב ביום א' בחשוון תשפ"ה (2.11.2024). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

איתי השאיר אחריו מכתב, בו כתב, בין היתר: "אני מקווה שתמשיכו את החיים, שתעזו ותגשימו את עצמכם בלי לפחד גם אם זה מפחיד. לא, אני לא מתחרט על שום דבר שעשיתי, במיוחד לא על זה שהתגייסתי לקרבי ונפלתי בשביל המדינה. אני גאה להיות חלק מחטיבת 'גבעתי', אני גאה להיות לוחם וגאה להיות חלק מהחיים שלכם. אוהב אתכם".

אביו, יניב, כתב: "גם עם שבר ביד היית נחוש לקבל חזרה את הנשק ולחזור לקרב... כולנו אמרנו לך שניצלת, הקדוש ברוך הוא אוהב אותך ולא רוצה שתילחם, אתה אמרת לנו: 'תפסיקו לדמיין... ברגע שהשבר יתאחה מעל חמישים אחוז אני כבר לא אהיה בבית יותר. אחזור לפלוגה. יש לנו משימה להשלים'...

"ברגע שהתקשר אליך מפקד הפלוגה, הודעת לו שאתה לא עוזב אותם ושידע שהוא יכול לסמוך עליך שתרים את המורל ותהיה ראשון בחזית... כל הצוות הפיקודי שמח לשמוע שהחייל המצטיין שלהם, בגובה שני מטר, הולך לחזור וירים את כולם לאנרגיות שיא".

אדם, חברו, כתב: "בכל סיטואציה שאני נמצא בה אני רק חושב על איך היית מגיב, מה היית אומר. כשקופץ לי רעיון וכולם אומרים לי לא לעשות אותו, אני פשוט יודע שאתה היית היחיד שהיה מאתגר אותי ללכת על זה... כשהייתי צריך מקום לישון בו, בזמן שלאחרים הייתי צריך להתחנן, אתה היית היחיד להציע. בזמן שכשאחרים רוצים לשאול לשלום מישהו הם שולחים הודעה ושוכחים, אתה היית היחיד להתקשר... קשה, ריק, משעמם בלעדיך, שקט. אני מתגעגע אליך".

איתי מונצח ב"מצודת יואב" – מרכז המורשת של חטיבת "גבעתי", הנמצא על כביש אשקלון-קריית גת.

הוא מונצח באתר ההנצחה האינטרנטי לחללי מערכות ישראל תושבי העיר פתח תקווה, ובבית יד לבנים בעיר.

הוריו הקימו מיזם בשם "קהילת איתי", הכולל מספר עמותות בארץ ובחו"ל. מטרת המיזם היא להביא ריפוי ותקווה לנפגעי המלחמה ולקדם אחדות בין קהילות יהודים בארץ ובעולם.

הפרק הראשון בפודקאסט "רוחם של גיבורים" הוקדש לסיפורו של איתי. הפרק הוקלט בהשתתפות אימו, לימור, וניתן להאזנה ביוטיוב ובכל פלטפורמות הפודקאסטים.

בשכונת אם המושבות החדשה בפתח תקווה, סמוך לביתו של איתי, נקראה כיכר על שמו. לטקס השקת הכיכר הגיעו מאות מתושבי העיר.

קבוצת הנצחה בשם "Remember Itay Parizat" נפתחה בפייסבוק. עמוד הנצחה נפתח גם באינסטגרם, תחת השם rememberitayparizat.