סמ"ר יאיר חנניה ז"ל

קורות חיים

בנם של בתיה ושי. נולד ביום ב' בסיוון תשס"ב (12.5.2002) ביישוב מצפה נטופה שבגליל התחתון. אח קטן לניר, עמית, יעל, נטע ונדב.

יאיר גדל והתחנך במצפה נטופה, למד בבית הספר היסודי "יד ששון" בקיבוץ לביא, והמשיך בישיבה התיכונית ביישוב חיספין שברמת הגולן.

ילד אהוב, טוב לב ושקט, נעים הליכות וצנוע.

אחרי שעות הלימודים הצטרף כחניך לתנועת הנוער "בני עקיבא", ומאוחר יותר שימש כמדריך בתנועה. מראשית דרכו כמדריך, יזם לימוד תורה קבוע בתחילת כל פעולה, וסחף אחריו את החניכים, שאהבו אותו בכל ליבם. הוא הצליח לשים לב לכל חניך וחניך ולא פספס אפילו את הפרטים הקטנים ביותר, שרוב האנשים לא הבחינו בהם. אחד החניכים סיפר שיאיר שם לב שהוא פחות מתחבר לפעולות והציע לו ללמוד איתו חברותא בצמוד לפעילות השבועית. לדבריו, זו הייתה התקופה היחידה שבה הגיע בקביעות לפעילויות בתנועה.

יאיר היה ביישן ועניו, רגיש ורודף אמת. תמיד חייך ושמח, האיר פנים לכל מי שפגש, ורבים נשבו בקסמיו ממבט ראשון.

הוא היה מוזיקאי מחונן ואומן, בעל קול מיוחד, מלאכי ומופלא. כילד, למד לנגן על אורגנית, ומאז לא הפסיק ללמוד לנגן על כלים חדשים – פסנתר, גיטרה ועוּד. בנוסף, התאהב בכלי מיתר עתיק בשם סנטור, אשר שימש על פי המסורת ככלי נגינה בבית המקדש. לסנטור שבעים ושניים מיתרים והוא נחשב קשה מאוד לנגינה. יאיר למד לנגן בו בעצמו, בנחישות ובהתמדה.

בכל הזדמנות שהייתה לו, יאיר ניגן, ואם לא היה לידו כלי נגינה כלשהו, נהג לתופף בידיו ולשיר. הוא שימש כחזן בבית הכנסת וקרא בתורה בצורה מיוחדת שסחפה אנשים מכל המניינים להגיע לתפילות כדי לשמוע אותו. בנוסף, היה פייטן מוכשר, למד בעצמו פיוטים דרך האינטרנט ושר אותם בדיוק מושלם. מדי שבת בצהריים לימד את בני משפחתו פיוט חדש, ועם צאת השבת, בטקס ההבדלה, ניגן בעוּד כאשר אחייניו רוקדים מסביבו בשמחה.

האמת הייתה הערך החשוב ביותר מבחינתו. תמיד היה נאמן לאמת הפנימית שלו ולפיכך, לא תמיד הלך עם הזרם. שאלות עמוקות על החיים ועל אמונה מאוד העסיקו אותו, וספרי פילוסופיה היו אהובים עליו במיוחד.

עם סיום לימודיו בישיבה התיכונית, הצטרף לישיבת ההסדר בירוחם.

ב-30.3.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "שקד" של חטיבת "גבעתי". הוא היה עדין ורגיש מאוד, עם זאת הפך במהרה ללוחם נועז ומצטיין, וזאת בזכות רצונו ויכולתו לאתגר את עצמו. תמיד שאף לצאת מאזור הנוחות, לדחוף את עצמו קדימה ולחתור למצוינות, ועשה הכול בשקט ובצנעה.

כך, הוכשר לתפקיד מאגיסט (לוחם היורה במקלע ה"מאג"), ועל אף הקושי הכרוך בנשיאת המקלע הכבד, הקפיד לתמוך בחבריו במסעות וסייע להם לא רק נפשית ומורלית אלא גם פיזית.

בקיץ 2023 יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה).

לאורך השירות, נהג לכתוב את מחשבותיו בפנקסים קטנים שנשא עימו. בין היתר, כתב על האופן שבו הוא רואה את עצמו ועל דרכים להגיע לחיילים ולהוביל אותם כמפקד. הוא האמין שמה שגורם לחייל להסתער אחרי מפקדיו זו האמונה בצדקת הדרך, באחריות ובאמת.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

יאיר היה בעיצומו של קורס המ"כים כשפרצה המלחמה, והוקפץ יחד עם שאר חניכי הקורס. במהלך המלחמה סיים את ההכשרה, התמקצע כמפקד כיתה ונכנס ללחימה בשטח רצועת עזה, כסמל מחלקה בגדוד "שקד" שבו צמח כלוחם.

חייליו מספרים שהיה מהמנהיגים השקטים של המחלקה, דאג תמיד לחיילים הבודדים והיה האיש הכי נכון בצוות לדבר איתו על הכול. יחד עם מפקד המחלקה, הקפיד לשמור על המורל של החיילים לאורך חודשי הלחימה הארוכים, ונעזר במוזיקה ובנגינה כגשר שיחבר ביניהם, יזכיר להם את המטרה שלשמה הם נלחמים וירומם את רוחם.

כשיצא לחופשות קצרות מהלחימה, הרגיש צורך להמשיך ולהתנדב. כך, הגיע באחת החופשות לנגן לתושבים הוותיקים של המועצה האזורית גליל תחתון, במרכז היום "גיל הגליל" שבכדורי.

במוצאי שמחת תורה תשפ"ה (24.10.2024), בדיוק שנה לאחר פרוץ המלחמה, היה יאיר בחופשה קצרה.

שבוע וחצי לאחר מכן, ביום שבת, 2.11.2024, הוביל יאיר את חייליו במשימה מבצעית בצפון הרצועה. כשנכנס בראש הכוח למבנה חשוד, הופעל מטען נפץ שהוטמן במקום ויאיר נפגע מהפיצוץ ונהרג.

סמל ראשון יאיר חנניה נפל בקרב ביום א' בחשוון תשפ"ה (2.11.2024). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין במצפה נטופה. הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות.

יאיר השאיר אחריו מכתב, בו כתב, בין היתר: "הדבר שבגללו בעיקר אני לא רוצה למות, הוא הסבל שייגרם לכם אחרי מותי... זה הייעוד שלנו - לחיות בעולם הזה, עם כל הכאב והסבל שכרוך בדבר, ולפעול כדי לתקן אותו... לכן אני מבקש מכם: תקומו מהאבל, מהכאב, מהאובדן, וצאו לתקן את העולם כל עוד יש לכם אפשרות...

"אני נפלתי תוך כדי הניסיון שלנו כאומה לתקן את העולם... מה זה לתקן את העולם? להיות אנשים טובים אחד לשני... תהיו אנשים גדולים! אנשים חזקים, מיטיבים... תאהבו אחד את השני. תחזקו אחד את השני. והכי חשוב מבחינתי – תהיו אמיתיים... אוהב אתכם ושמח על הזמן שהייתי הבן, האח והחבר שלכם".

הוריו, בתיה ושי, ספדו לו: "יאיר שלנו, ילד יחיד ומיוחד, אוצר בתוכו בעדינות, בשמחה ובחיוך, עולם עשיר מלא תוכן. רגיש לעולם שסביבו, שואל שאלות של אמונה ומחפש את האמת. נושא כישרון מוזיקלי וקול נפלא, אהבה לפיוט, לשירה ולניגון. בשנים של השירות הצבאי מתמודד עם הקשיים, מוכיח לעצמך שאתה יכול, מתגבר ומתבגר...

"חלל גדול נפער בליבנו, בחיינו, במשפחתנו המורחבת. נשתדל למלא אותו באהבה, בשמחה, בשירה, בנגינה, בחיוך, באמונה ובעשיית טוב, כדי שנהיה ונמשיך להיות חולייה בשרשרת... ואתה יאיר שלנו, תאיר את דרכנו".

הרב חיים וולפסון, ראש ישיבת ההסדר בירוחם שבה למד יאיר, ספד: "יאיר היה בחור שמח, מאיר פנים, עדין נפש, חייכן וטוב לב... אהב לשיר והיה בעל קול מיוחד, שתרם למיזמים מוזיקליים בישיבה. יאיר היה איש אמת וכנות יוצאת דופן, ובחר לצאת לפיקוד ולהמשיך בצבא מתוך תביעת אמת וכנות מיוחדת שהיו בו. זו החלטה לא פשוטה ובחירה קשה, שאחרים אולי היו מתקשים לעמוד בה, אבל הוא התמיד בדרך הזאת, עם כל האמת שהייתה בו".

יאיר מונצח ב"מצודת יואב" – מרכז המורשת של חטיבת "גבעתי", הנמצא על כביש אשקלון-קריית גת.

משפחתו יזמה הקמת בית כנסת במצפה נטופה בשם "שירת יאיר". עוד יזמה המשפחה הקמת פינה מוזיקלית לזכרו במרפאה של אביו, ד"ר שי חנניה, רופא מומחה למחלות ריאה בילדים.

בישיבה התיכונית בחיספין, שבה למד יאיר, נערך טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו.

קרוביו של יאיר העלו ליוטיוב הקלטה בה יאיר שר את הפיוט "שלום לבן דודי", תוך שהוא מנגן על סנטור.