אנחנו לא מעריכים את האנשים שלידינו.
אנחנו לא מעריכים כי יודעים שהם קרובים.
אנחנו שופטים אותם כי לא יודעים להעריך כמה הם טובים.
אנחנו מקללים ומאשימים אותם,
אנחנו אפילו רוצים שיהיה להם רע.
ופתאום נעלמו האנשים,ונפקחו העיניים ונפתחו הלבבות.
אין יותר בלבבות רע ועלבון, יש רק דבר אחד: נשמה כואבת,
נשמה שאיבדה את החברים הכי טובים.