"ותקרבון אלי כולכם" (דברים א, כ"ב)
רש"י מבדיל בין ההתקרבות פה שבערבוביא לעומת ההתקרבות המסודרת של מעמד הר סיני שבפרשת ואתחנן
"ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזיקניכם" (דברים ה,י"ט) ששם הצעירים הלכו אחרי הזקנים וכבדום ואילו כאן הצעירים דחפו את הזקנים.
וברור שיש בזה שרש"י מראה את הקריבה בערבוביא כתוכחה שהרי בשלב זה של הפרשה משה מוכיח את ישראל.
הכלי יקר מבין שההוכחה היא יותר ממה שמובן מרש"י כי כשראה בקבלת התורה (שהייתה לפני חטא המרגלים כזכור) התקרבות מסודרת ומכבדת שמוזכרת כאן בהקשר להתקרבות שלא כהוגן הבין שלמפרע גם ההתקרבות של מתן תורה הייתה שלא כהוגן וצורתה הגלויה שמרמזת עליה מופיעה במרגלים.
ע"מ להבין מה לא כהוגן בהתקרבות במעמד הר סיני פשוט עלינו להבין מה לא כהוגן כאן במרגלים ולהקיש את זה לשם.
א"כ הכלי יקר מסביר שהצעירים שכל חפצם היה קנייני הנאה וממון ובארץ שבה לא יחסר כל טוב רצו לכן נדחפו ואמרו לזקנים, שלהם אין כל עניין בדברים אלו ולכן גם במתן תורה קידמום ונתנו להם את נחלת התורה ולהם הם רצו את הנאות הארץ. ולכן נאמר "נחפרה לנו" כלומר לצעירים. ואילו להם - לזקנים תהיה התורה. מכאן מבינים שגם ההתקרבות "המסודרת" של מתן תורה הייתה שלא כהוגן ונבעה ממניעים לא טובים.
הכלי יקר מסביר שכל י"ח הקללות שקלל ישעיה הנביא את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר "ירהבו הנער בזקן" נובעות מאותו עניין שהרי ברור שאין כאן שמחה לאיד ושנאה של הנביא לעמו. אלא שיש כאן ברור חזק כמו שריפת אש לבוא ולהבין למה הכה ה' את ישראל מכות אלו עד שבעצם הוא הגיע לדחיפת הצעירים את הזקנים במעשה המרגלים ובזה נקבעה בכייה לדורות "ועד היום לא נפלטנו ממדה רעה זו הלא היא מחרבת שני מקדשים ועוד ידה נטויה עד אשר ישקיף ה' וירא" זה לשונו.
יהי רצון שבזכות שינוי וכבוד הזקנים באמת ולא מזלזול אליהם בהבנה שהתורה שאותה הם מייצגים היא תורת אמת ועלינו לדבוק בהם ובה ולא ברמה הקניינית והממונית הגשמית ומתוך כך נזכה לבנין שלישי ולגאולה שלמה במהרה בימינו.