סמ"ר אילון יעקב הורביץ ז"ל

אילון היה... ואילון היה... ואני זוכר...
והכי אני לא רוצה לדחוק אותו בכח למילים, מתורה שבע"פ לתורה שבכתב.
אבל נעשה את זה בכל זאת, רק בשבילנו, שנוכל לעשות מחלל שנוצר משהו שנוכל לאחוז בו.
אילון הגיע לישיבה עם שיער ארוך. "אני אינדבדואליסט", נקודה.
אבל, האמירה הזאת לא השאירה אותו אפילו לרגע מחוץ למסגרת - כבר מהתחלה הוא היה מעורב עד למעלה מראשו.
תקופת החגים זו תקופה אינטנסיבית בעסקי הבשר של אבא של אילון.
אני זוכר את ההתחבטויות של אילון איך להגיד לאבא שלו, בלי לפגוע בו, שלמרות שהוא רוצה לעזור לו, ולמרות שהוא נמצא קרוב, הוא צריך להיות בישיבה באופן הכי רציני שיש ועד הסוף.
תמיד קל למצוא תירוצים איך לצאת מהישיבה, חיי היום - יום של ישיבה הם לא חיים קלים ובעיקר לא חיים בישיבה קטנה שכל האחריות נופלת בממוקד על כל אחד ואחד.
אני זוכר גם שבהמשך השנה לפני עונת הגיוסים, כשאנשים התחילו לחשוב על מעבר לצבא, לאילון היה ברור שהוא נשאר.
זה נראה קצת מוזר להזכיר את זה, כי הוא לא היחידי שנשאר, אבל לפחות בעייני, אילון ייצג משהו אחר.
איילון ייצג את האיש הנורמאלי.
את זה שנשאר לא בגלל האידיאולוגיה החשובה, לא בגלל שלימדו אותנו שנורא חשוב, אלא בגלל סיבה מאוד פשוטה - הוא נהנה.
יש בזה משהו הכי חזק ויציב - החיים בישיבה נותנים לנו חיים.
כבר מהתחלה, המפגש עם יאיר פייגלין היה קרקע פורייה להומור וקטעים שהיו לחלק בלתי נפרד מהווי הישיבה.
הסיפורים והבעות הפנים כשהוא סיפר על אחיו הקטן בנימין או "בנו" כפי שהוא קרא לו.
סיפורים קצרים בהשראת החוג לכתיבה יוצרת בישת"ח (ישיבה תיכונית חספין), שלא ממש הבנתי.
הלבטים איך לספר ל_____ שהוא רוצה להיות איתה בקשר.
האוכל שהוא היה מביא מהבית ביום שישי ומחלק בשולחן שבת.
הנס קפה, והחיקויים שלי שותה עם רעשים.
הכתמים האדומים על המצח כשהתעורר משינה בעזרת נשים.
מגירת הבגדים שעברה אתו את כל הטיטולים של הישיבה מקצרין עד ירושלים.
השיחות הליליות הארוכות בפלאפון .
והזכרון שתמיד ישאר - התמונה באינטרנט, והלב, שלא נותן לחבר אותה עם המילים הנוראות שכתובות ליד.
חברותא קצרה שהייתה לי עם אילון הייתה חברותא במהר"ל.
אני כהרגלי, דיברתי בהתלהבות ושפכתי את כל הרעיונות שהתגלגלו בראשי, ואילון לעומת זאת ישב ושתק.
מידי פעם הייתי עוצר ושואל אותו אם הוא מסכים או לא, והוא אמר לי : "תמשיך, אני מקשיב".
הוא פשוט הקשיב, בלי להוציא מילה, זה מעניין אותו אז הוא מקשיב, לא תמיד צריך לדבר.
ההקשבה הזאת היא תכונה נדירה, אבל לי באופן אישי היה מאוד קשה עם זה.
אחרי כמה פעמים הפסקתי את החברותא, אבל אילון לא הפסיק להזכיר לי זה.
מן השמיים ננוחם, כי מן הארץ זה מאוד קשה.
נעריך כל רגע שזכינו.
ניתן לנו להיות איתו רק זמן מוגבל.
נתי גלס