חודש לפני שנהרג, נסענו שנינו יחד בקו האוטובוס תל-אביב באר-שבע
בדרכינו לעוד שבוע בצבא, למרות שהיינו עייפים כל הדרך דיברנו, תמיד אהבתי לשוחח עם אילון, אילון היה איש שיחה לעניין, מצחיק, שנון עם אוזן קשבת, דעה מקורית ומחדשת על כל נושא.
בסוף הנסיעה, עת עמדנו להיפרד, הוא זרק לעברי את ה"פצצה" (הדי צפויה) אני עדיין זוכר אותה מילה במילה: "רפאל צפה פגיעה בקשר אליי, אתה יודע, אני עומד בקרוב... אתה יודע..."
ואני ידעתי את כוונתו - איזה כיף סוף - סוף חתונה.
אבל לה' יש תוכניות משלו, אני זוכר את הבוקר הארור הזה בישיבת מעלות (שם למדתי בין קורס מ"כים לתפקיד עצמו) לא כהרגלי הדלקתי רדיו להקשיב תוך כדי השכמה לחדשות : "2 חיילים נהרגו בתאונת אימונים בגולן" סיפר הקריין.
"כמה חבל... ועוד בגולן..." חשבתי לעצמי והמשכתי את הבוקר הרגיל, רגיל עד אשר בתחילת הסדר בוקר ניגש אליי בחור מהישיבה שנתיים מעלי ושואל אותי: "אתה מהגולן לא?" ואני תמיד גאה בדבר עונה: "כן" בהתלהבות, "אתה מכיר במקרה את אילון הורביץ מנוב"? ומה שעלה לי לראש באותו רגע היה: "איזה יופי בטח הוא עומד לספר לי שאילון התארס, עכשיו זה רשמי יש חתונה, צריך להתקשר ולאחל מזל-ט... אבל הבחור לא נראה שמח במיוחד, "הייתה תאונה עם נגמ"ש", ואני לתומי שואל אותו נבהל: "מה הוא נפצע?"
"לא... לצערי הוא נהרג..."
לא, לא יכול להיות, הוא כנראה לא מכיר את אילון, אילון זה הטיפוס הכי חי שיש הוא לא יכול להיהרג ככה סתם באמצע החיים...
אילון בכלל אמור להתארס עכשיו עם מיה...
בנסיעה הלא נגמרת להלוויה חשבתי לעצמי, כמה זה לא פייר.
כמה זה לא הגיוני אילון זה חתונה לא הלוויה.
חתונה זה מקום שהשמחה פורצת בו וזורמת עם שילוב מיוחד של כובד ראש בשל חשיבות המעמד ואילון היה כל-כך כזה - הרמוניה בלתי נגמרת של שמחה וצחוק עם רצינות ואחריות, ובהלוויה - אין שום צחוק זה לא קשור לאילון.
בחתונה יש תחושה של עוצמת חיים פנימית ואילון תמיד הקרין חיוניות ועוצמה שקטה, אז למה ריבונו של עולם הלוויה של אילון ולא חתונה?!
והנסיעה להלוויה נמשכת... והמחשבות ממשיכות לנסות להתרוצץ עד כמה שההלם מאפשר, "להיפרד מאילון?...", מוזר מאז הגיוס שלו היינו נפגשים אחת לכמה שבועות, בנוסף לשיחת טלפון פעם ב... (כשיש לו יום - הולדת או אם יש לי התלבטות רצינית) ועדיין הרגשת הפרידה מאוד מוחשית, איך אפשר להמשיך בלי?
היום, כמה שנים אחרי אני רואה כמה טעיתי בנקודה זו, הרי ממש לא נפרדתי ממנו אולי להיפך נקשרתי אליו לתמיד, הוא עדין חלק חשוב ואינטגראלי בחיים שלי, בקשיים ובהתלבטויות אני מוצא את עצמי חושב מה אילון היה מייעץ לי?
(בתור שיעור מעליי בישיבה הוא תפקד הרבה על תקן מייעץ), מה היה עושה במקומי?
בכל מקרה, כאשר אני צריך אוזן קשבת, הוא עדיין שם...
אדם נדיר, אחד בדורו, מטאור שזכיתי להכיר ולנסות ללמוד ממנו...
הלך בפתאומיות, נשאר לתמיד...
יהי זכרו ברוך,
אוהב ומתגעגע . רפאל.