סמ"ר אילון יעקב הורביץ ז"ל

כבר שבוע אני מחזיק אותך אבל עדיין לא פתחתי.
לא יודע למה אבל אני חושב שזו אותה הסיבה שהרמתי אותך.
זה היה באמת מזל, אם מזל זה מה שאנחנו חושבים שזה, שהלכתי אותו היום דווקא בשביל הזה ודווקא בשעה ההיא אחרת אני באמת לא יודע מה זה מזל.
למרות שהיה לי די כבד ולא כל כך נוח העדפתי לסחוב אותך ביד אחת כי זה נראה שאת יותר שלי ואף אחד לא יחשוב שאת של מישהו אחר או שמצאתי אותך באיזה מקום.
יש לי הרבה דברים לא לעשות אבל את הדברים שיש לי לעשות אני משתדל לעשות טוב, אולי אני שואף למצוינות רק אותם דברים שאין לי לעשות לוחצים עלי יותר ואולי בגלל זה אני לא מתפתה לפתוח למרות שזה מאד מסקרן אותי, אני די מרוצה מעצמי שאני יכול להקפיד על משהו ולא ליפול לבורות נסתרים או שבסך הכל אני רוצה שההפתעה תהיה לאחר כך או לתזמון יותר טוב. או שסתם ישעמם לי ואז אני אפתח.
הפרחים שעלייך מאד יפים זה מזכיר לי הרבה דברים מאד יפים מהעבר מענות, מחברים, משנים משנים…
בפעם הראשונה שהרחתי אותך הייתי בטוח שזה ריח של מנטוס תות, לא יודע למה אולי בגלל שאני אוהב את זה מאד אבל היום כשבדקתי שוב גילית שזה בסה"כ ריח של טל בוקר.
מוזר שלא כתוב ממי זה ושאין שם אפילו רמז ממי באת ושאת לא מוכנה להגיד את זה.
אפילו לא רמוז בכרטיס שעלייך רק כתוב "לך!", ואז כבר ידעתי שזה לי אבל לא ידעתי ממי, אולי בגלל זה אני לא רוצה לפתוח כי לא נעים לי ממי שנתן את זה או שאני מפחד ממך.
חשבתי לבקש ממני שיפתח את זה ויגיד לי מה יש שם אבל הנחתי לזה כי זה כבר לא משנה, אין הבדל.
כבר זמן אני מחזיק את המתנה הראשונה בחיי.