אמרת שנקרא לה מלכה ואם יצא בן נקרא לו מלך כדי שיהיה קרוב כמה שאפשר, שיגע בו ישר.
אמרת שאם יתעצב אז נגיד לו שאסור למלך להתעצב ושמלך צריך להיות שמח ויש לו לנהל הרבה דברים לפחות את עצמו.
תמיד חשבנו שמלך זה דבר שמפחדים ממנו ואפילו אני זוכר שיום אחד אמרת לי שאת מפחדת אבל אני חייכתי ואמרתי שגם ככה תצא בת ושנקרא לה מלכה ולא מלכי או מיכי אבל את המשכת לפחד ואני רק היום יודע שגם כשלא הייתי, רעדת.
אומרים שמלך יכול לעשות כל מה שהוא רוצה ושאף אחד לא יכול להתנגד לו, שהוא השולט גם במי שעשה אותו אבל אנחנו לא האמנו ואמרנו שלא יתכן, ואני המשכתי להתעקש שתצא בת.
ואז שכבר אמרו לנו שזה בן לא האמנתי ואפילו אמרתי בכעס שזה לא בסדר שבקשת לדעת אם זה בן או בת אבל מיד סלחתי ואם הייתי יודע אז לא הייתי אומר את זה בכלל.
הרגשתי כה חסר תועלת ואפילו חשתי אשמה כי בעצם יצרתי מלך ששלט ולא ביד מלטפת.
כשראיתי אותך סובלת לא יכולתי שלא לדמיין שליט רע שבמחי יד ובכפיות טובה מכה בחוזקה ומבפנים, את עצמו.
כשבסוף החלטתי מבלי להתייעץ אתך לקרוא לו חנינה כבר היה מאוחר מדי ויכולתי רק לדמיין את שניכם הולכים ממני - עובר בכתר מלכות מושך את אמו בחבל טבור.
מבלי לחוש בזמן, מוצא עצמי בוכה מעל כיור נטילת ידיים בבית קברות.