כל הקיץ התרוננת אשה
על מבטי הבוהים והבלולים,
שתיקתי המחשידה
כגוזרת אדיש ישן אחר
כעיפות מחום מלאה
אך אני עפעפתי ובחיוך
הזוי מלמלתי
מבחינתי זה סבבה או
העיקר שיהיה חלב
כי גם אני מדקויות לא
נבהל.
ואת כמו לעצמך אמרת חבל.
תמיד דמיינתי לי את שנינו
יחד
גם לא לבד אבל בכל זאת יחד.
ולזה אף אחד לא הפריע לנו
מדברים שותקים מביטים שותקים
חושבים פותרים קושרים מתירים.
ועם כל זה וכל הביחד יש לנו בעיה קטנה
מוזר אבל מצד שני תמיד חייב להיות משהו
זכר לחורבן...
זוג משמים.
את נכנסת לכל מני פרצופים בכל מני מצבים.
בלי לרחם מתעתעת לא מקלה
כמו שכבר אמרתי: אולי בגלל שאת שמך לא ידעתי
זה כל כך מסבך הכל.
כי נראה לי שגם את כך.
בואי נתגלה בנפרד.
יחד