דרור
דרור, עברה שנה, שנה שלמה בלי דרור.....
שנה שלמה בלי צחוקים בטלפון, כשכל אחד מאיתנו באיזה חור שכוח אל אחד בארץ הזאת, צחוקים מתגלגלים שעוד מהדהדים בתוכי אחרי חודשים, ימים ושעות שבהם אני מוצא את עצמי נזכר בך.
שנה שלמה בלי שיחות אל תוך הלילה על הנושאים הכי שוליים ועל הנושאים הכי חשובים. שיחות שהיינו יכולים להיגרר בהן לשעות של ויכוח ודיון ובסוף לא להבין מי ניצח כי כבר מזמן אבד לנו הנושא המקורי.
שנה שלמה בלי היועץ הכי קרוב והכי טוב שהיה לי, הבן אדם שהייתי יכול לדבר איתו הכי בחופשיות על הכל. שיחות שהיום מתנהלות אל אוויר ריק בצפיה מוחלטת שתענה חזרה.... הרי מעולם לא יכולת שלא לעזור ולתת עצה.
שנה שלמה.... שנה שלמה שכשאני רוצה לפגוש את דרור אני צריך לחטט בזכרונות ואני לא יכול פשוט להרים לו טלפון.
שנה שלמה שכשאני רומה לצאת עם החברים בסוף שבוע, אני נזכר שאני לא יכול להתקשר לדרור כי הוא איננו.
שנה שלמה של לדבר על החבר הכי טוב שלי בגוף עבר.
דרור, המלים האחרונות שקיבלתי ממך היו: "תגיד לכולם שאני נורא מצטער" אז דרור גם אני נורא מצטער, אני מצטער שאתה לא כאן.