מתוך שני שירים שכתבה לזיכרו ידידת המשפחה, ציפי דביר:
"ניסן,/ זרע בי נטמנת, אט-אט הפכת שתיל,/ שורשים בתוכי קשרת, לאוויר שלחת פתיל./ ירוק, רענן, צעיר וחזק,/ לא תייבשך שמש, ולא יכך הברק./ ואני, ממעמקים, סוד חיים בך שולחת/ ואתה - הקשר שבין השמים מעל - לשמים מתחת./ עדיין סגור, קטן, אך רב יופי,/ בעליך נרקמים כבר קווים של אופי./ במעגל החיים תאוצה צובר,/ מטבעת אחת לשנייה - כוחך גובר./ והניצן קצת נפתח, כבר רואים את הפנים,/ עוד לא פרח - עוד כמה שנים./ ולפתע, ברגע, נגדע הניצן/ והתקוות לפרח באות אל קיצן./ בור בי נפער, ריק ואפל,/ בפי טעם מוות, מיותר וטפל./ חסרה הערוגה שביל חיים ועוד אחד./ חלל בי ריק. אני לבד./ וכשיטמנוך בי, הורים וחבר,/ אל לב ליבי אתה שב ומתחבר./ ואם את עולמי שוב אינך מפאר,/ הלוואי ותהיה פרח - במקום אחר./ כואבת לכתך, מסרבת להאמין שכבר שנה ואינך."
"ניסן,/ הערב זכיתי./ ובכיתי./ זכיתי/ להכיר נפש טהורה,/ שלא חסכה/ ולא פסחה,/ לימדה,/ חינכה/ ובלובן שיניים/ לעולם חייכה./ נפש שנתנה/ ללא גבול,/ במעט גמול.// זכיתי/ לשבת בקרב אוהביך,/ בני משפחתך וחבריך/ ולהיקרא: חברה של ניסן,/ אחת מן המניין.// ולא זכיתי./ לא הכרנו,/ לא דיברנו,/ יחד לא צחקנו,/ לרגע לא נפגשנו.// ובכיתי./
מלב אם./ בכיתי לכתך,/ כאבתי אובדנך,/ זעקתי חסרונך.// מה קצרים היו חייך,/ מלאו פעילות ימיך./ רק טובת אחר דרשת,/ מן הכלל לרגע לא פרשת/ ועל כולם כנף חמה פרשת.// הייה שלום,/ צעיר לנצח./ שן על משכבך לבטח./ נגעת בכולנו לרגע קצר,/ שכהרף עין חלף עבר/ ובלעדיך יבוא המחר.// היי שלום,/ נפש קסומה./ שלא רוותה מכוס החיים/ עד תומה.// ואנחנו פה נשבעים לזכור,/ את מפעל חייך/ לעד לשמור.// הייה שלום/ נוח בשלום/ ילד חלום."