בס"ד
כ"ג בניסן ה' תשס"ה
רותם בני היקר!
מרוץ הפחד אשר רדף אותנו כמעט שלוש שנים, הסתיים באותה שעה בה נשמעה זעקתו שלערן אחיך שהדהדה בכל חלל הבית, "אבא חיילים באים הביתה".
יום השישי השעה 6:00 שעה לפני כניסת השבת דפיקה בדלת ואיתה בשורת האיוב, רותם נפל!
"את זה לא אוכל לשאת" זעקתי לבורא עולם....
הבשורה נחתה עלינו לפתע פתאום, שיתקה את כל גופנו, השביתה את שמחתנו, השאירה את פנינו חתומות ועיננו כבויות והכתה בנו בכל רמ"ח אברינו, לא פסחה ולא הותירה אף אחד מבני בתינו אב ואם אח ואחות וכל בני המשפחה והסובבים אותנו.
בני היקר, אני נמצאת באותה נקודה בה ישבתי, וחושבת איך חלפה לה שנה בלעדיך? מה באמת שנה חלפה.... ואני מוצאת את עצמי בדיוק באותו מקום ובאותו מצב, וחוזרת לאותו ערב שבת לפני שנה שבו ידעתי שהלכת לבצע את משימתך במלואה, אבל לא העליתי בדעתי שזו תהיה משימתך האחרונה ושלעולם לא תשוב עוד אלי מלוא קומתך, ושלא אוכל לדאבוני לשוב ולחבק אותך אל חיקי.
אני זוכרת.... ששלחת לי הודעת SMS כתובה שהסתיימה במילים: "......אני כותב לך כרגע בדמעות וחושב עליך כל רגע".
חשבתי לעצמי, איך יכול להיות שאתה חושב על בכל רגע, ואילו אני מחלקת את מחשבותיי בינך ובין אחייך.
עכשיו תדע לך בני היקר, שאני חושבת עליך כל רגע ורגע וכותבת אליך בדמעות מתגעגעת... ומתגעגעת לחבוקים שלך, לחיוכים שלך, לשמחה שהייתה נסוכה על פניך ואיננה עוד, אני מבינה עכשיו היטב את המסר ששלחת לי אז.. שנכתב אלי בדמעות.
ואני זוכרת את שיחת הטלפון שלך שהתעקשת לדבר איתי ואמרת לי נחרצות, "אני רוצה לדבר איתך עכשיו!" והוספת ואמרת: "שאם לא עכשיו, יתכן ולא תדבר איתי אף פעם בנושא", נעתקה נשימתי ...ובשיחה הזו סיכמת בעצם, "...שאתה אוהב אותי ושבזכותי הגעת ונהיית מה שאתה היום", בכיתי חרישית ושתקתי, לא היה גבול לשמחתי, אך לא ידעתי שזה מסר נוסף שסגר מעגל בחיים שלך.
היית אוהב הבריות ואהוב על הבריות, ומימשת הלכה למעשה את הפתגם: "ואהבת לרעך כמוך" שאנו מצווים בתורתנו הקדושה.
מידת הרחמים שהיא אחת ממידותיו של הקב"ה, הייתה טבועה עמוק באופייך, אותה מידת הרחמים בה ניחנת, כאשר ליווית תוך סיכון עצמך אם ערבייה אשר ביקשה להכין אוכל לילדיה היא שהכריעה את הכף.
מעשה חסד זה שעשית, שבגינו קופחו חייך היכתה הדים רבים בארצנו, והרעישה עולם ומלואו.
תכונותיך מראות על השורשים העמוקים שחונכת וגדלת עליהם, ומוכיחות בעליל "כי בצלם אלוקים נוצרת".
על כן אסף אותך הקב"ה אליו בשל מידותיך הטובות והרבות לחסות בצילו ולבקר בהיכלו.
על-כך אמר החכם מכל אדם שלמה המלך ע"ה: "דודי ירד לגנו לערוגות הבושם, לרעות בגנים וללקוט שושנים".
אין "דודי" אלא הקב"ה. אין "שושנים" אלא אתה בני השושנה היקרה שליקט הקב"ה.
בלכתך מאיתנו הותרת חלל גדול אשר לא נוכל למלאו לעולם.
כל אדם בעולמו של הקב"ה נוצר כדי למלא את ייעודו - אתה סיימת את ייעודך בעולם הזה במעשיך, ונלקחת לעולם הבא.
אני ואביך מבטיחים לך כאן ועכשיו שנמשיך לטפח ולשמר את זכרך ואת פועלך הרב למען הזולת ולמען בית-הכנסת שבו התפללת.
אני גאה לספר לך היום שבע"ה נזכה לסיים את כתיבת ספר התורה על שמך עד ליום פטירתך ה-כ"ג באייר, ובכך נראה נחמה קטנה על שזיכך הקב"ה לקיים את צוואתו - "ועתה כתבו לכם את השירה זאת".
יהי זכרך ברוך.