צחי
20 שנים חלפו מאז שחושך רב ירד על שוחרי הצלילים, אותו החדר שאורותיו הקטנים בהקו יחידים בחשיכה, אלו שניגנו את שירת חייך צחי, אינם מפיקים צלילים עוד, הם יישארו כדי ללוות אותנו בדמיון... ברוח.... בחלומות שאולי אי פעם נצליח לחלום.
נשארנו עם קומץ שמיים ביד, כי השמיים פשוט נפלו...
ולא היה במה להיאחז.
העמוד השקוף עליו נשען העולם שלנו התמוטט.
הגרון התכווץ והקשה על כולנו לנשום, והצער - הוא נקווה בתוכו.
העלטה הגדולה בה היינו, נשבענו חזק ובקול שלעולם לא תבלע בתוכה את האור.
אין גבול לכמה געגועים וזיכרון לובשים ופושטים צורה עם השנים.
אלו שנים של מחסור ואהבה לאח שמת, שחי בתוכנו כל כך.
יש זיכרונות והם נושמים וחיים בתוך כל אחד מאיתנו, כאילו לא עזבת.
ואתה שם יחד איתנו, כי לא ניתן לך למות לעולם, מלאים בגעגוע, עד קצה הכאב...
אתה חקוק על לוח ליבנו, לעולם ולנצח...
אתי אסאו איטח
אחות של צחי איטח ז"ל