אלבום תמונות
יש דברים שנחרטים בזיכרון. רגעים שנקשרים בכל פעם שעולה דמותו של גדי לנגד העיניים. רגעי השמחה שלו, רגעי השובבות שלו, וגם רגע אחד של פרידה.
ואני זוכר:
כשחזרנו לארץ גיגי (גיל) נפגש עם גאגה (גדי).
איך היינו כולנו בליל הסדר אצל אבא ורבקה. בסוף הסדר גדי הפיק הצגה והציג את עופר.
ואני זוכר את קיץ 1980 ואת ארנון גדי וגלית מגיעים אלינו הביתה, ואת גדי, אני זוכר, משחק עם ילדי השכנים, ומתיידד איתם מיד.
אני זוכר את סוף ארוחת הבר מצווה של גדי. הבחור מנסה לעזור למרטה לשים קצף על העוגה, ומתיז קצפת לכל עבר.
אני זוכר את גדי בן ה-14 ואת הערב האחרון שלנו, לפני הנסיעה לארצות הברית. חגגנו לו את יום ההולדת. אורנה הביאה עוגה וכיבוד. גיל וענת קנו לגדי חולצה עם הדפסה אישית. כשנפרדנו גילו הילדים שגדי שכח את החולצה. בסוף, אחרי פעמיים נוספות בהן ביקר אצלנו ושכח לקחת אותה - הם שלחו לו אותה בשקית... מהחלון למטה.
ואני זוכר את הפעם האחרונה. היה זה בשנת 1990. ענת ואני ביקרנו בארץ. אספנו את גדי בתחנת האוטובוס. חיל במדים ואז נתתי לו שיפתון. כשנפרדנו, ענת אמרה לגדי "שמור על עצמך".
תמיד נזכור אותו, את גדי. עם חיוך שובב ועיניים צוחקות.
ממני, דודו ויסוקר
ארצות הברית
אני זוכרת את היום ההוא, היום שבו נהרגת. הייתי מורה צעירה, אמא צעירה לשני בנים. אני זוכרת את הכאב, את ההלם מתחושת האובדן והחידלון שהמוות שלך הביא לחיי. שנים מלווה אותי המבט המחוייך מבוייש שלך. חוש הומור מפותח ובעיקר את הנוכחות שלך בכיתה. נוכחות חברתית בולטת כשקבוצת בנות מסביבך.
במהלך השנים פגשתי את משפחתך ואחיך כמה פעמים ותמיד הרגשתי מעין שותפות גורל, עברנו משהו ביחד.
כעבור שנים כאשר הפכתי בעצמי לאם לחייל נזכרתי בדמותך באופן מוחשי ותחושת האובדן וההחמצה היכו בי שנית וביתר חוזקה.
גדי יקירי, היתה לי הזכות להכיר אותך, את עופר וארנון ואת הוריך. אני נושאת עימי את החיוך התמידי בפניך והוא תמיד גורם לי לחייך בחזרה. כך תמיד אזכור אותך.
סמדר קמה. זוכר?