בן רות ואברהם. נולד ביום כ"ב באב תשכ"ח (16.8.1968) בירושלים. את חינוכו היסודי קיבל בבית-הספר 'יפה נוף' ואת לימודיו התיכוניים עשה בבית-הספר התיכון 'זיו ומרקס' ונמנה עם בוגרי מחזורו הראשון. עופר היה ילד ונער פעיל, בעל כושר ארגוני וכושר החלטה. הוא אהב לטייל בארץ והיה חבר בחוג הסיירות 'בית נחמיה'. הרבה לעסוק בספורט ואהב צלילה ובילויים חברתיים.
עם גיוסו לצה"ל בפברואר 1987 התנדב לשרת בחטיבת גבעתי, ביחידת ההנדסה של העוצבה. לאחר מסלול אימונים מפרך, נשלח לקורס מפקדי כיתות וסיימו כחניך מצטיין. משם נשלח סמל עופר סטרינסקי בזימון ישיר לקורס קציני חי"ר שבסיומו הועלה לדרגת סג"ם. חבריו ומפקדיו של עופר הוקירוהו כבעל יחס חם לסובבים אותו, צעיר בעל השקפת עולם ברורה ונחרצת ובעל אופי חזק. הוא היה רודף צדק מושבע והכל ידעו שאפשר לסמוך עליו בכל הנסיבות.
ביום ו' בטבת תשמ"ט (14.12.1988) נפל בעת מילוי תפקידו. בהיותו צוער, השתתף עופר בתרגיל באזור ואדי נפחא. לפתע חש ברע וכעבור זמן קצר מצא את מותו בשדה מדום לב. מאמצי ההחייאה של החובשים והצוות הרפואי עלו בתוהו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות - אירית, תמר וסיגל.
במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו, בין השאר: "עופר היה אהוב ומקובל על חבריו והצדיק את האחריות שהוטלה עליו כמפקד בצה"ל. עופר ראה את עצמו כמפקד והבין את גודל המעשה ואת הנטל העצום שהיה מוכן לשאת על כתפיו. בעצם דרכו זו נפל, תוך כדי רצונו להוכיח את יכולתו ואת כושרו לעמוד בלחצים פיסיים ונפשיים כהכנה לתפקיד".
בספר הסיום של קורס קציני חי"ר שעופר השתתף בו, רשם אחר מחבריו: "לנו החברים נשארה הצוואה להגשים את חלומו, להתפזר לארבע הרוחות ולחנך דור חדש של חיילים לערכים דוגמת אלה שעופר חי לפיהם".
במפעל שאורגן על-יד בית-הספר 'זיו' ועל-ידי חבריו, הוקמה נקודת תצפית לזכרו ('פינת עופר') מעל מעיינות סטף בהרי יהודה, נוסף על כך נקראו על שמו חורשה ביער הגיבורים בנחשון ופינת הספורט בבית-ספרו.