ושוב יום הזכרון
וכל פעם זה יותר,
אתה רחוק יותר,
אני חלשה יותר,
הכאב צורב יותר.
סביבנו הדברים משנים דמותם:
עצים שטפסת עליהם נופלים,
וחדשים צומחים תחתם.
אנשים שחיית אתם מתבגרים
ואחרים מגיעים לסוף דרכם.
בתים שגדלת בם משנים צורתם,
רק ההרים סביב היו ועודם.
והקברים ו המתים נשארים כפי שהיו במותם.
וכך הכל חוזר, אחר
וכל פעם זה יותר,
הסתו חוזר, ובא אביב אך הוא אחר,
ושוב פריחות כמו בציור
ושוב הקוצים בקו דוקר.
אבל אתה אינך חוזר, אינך אחר,
אתה פשוט אינך יותר.
עפרה שן
אחות של ארנון צור ז"ל