אלבום תמונות
השם של רפי דותן מלווה אותי מאז ילדותי.
בכל פעם שהשם עלה אצלנו בבית, התלוותה אליו בדמיוני תמונה של גבר צעיר, יפה נורא, עם חיוך שמאיר עיניים טובות. במקביל הייתי מזהה כאב וגעגוע גדול בפניו של אבא שלי.
למי שלא מכיר, אבא שלי, עודד אילון, היה בן דוד של רפי וגם חבר נפש קרוב, כמעט כמו אח.
אבא שלי נפצע קשה בתאונת דרכים ביוני 1970. במהלך השנה שלאחר הפציעה הוא התנדנד בין חיים למוות, התעורר מתרדמת ארוכה, והחל בתהליך שיקום ממושך בבית לווינשטיין.
רפי נהרג למעשה בתוך תקופת השיקום של אבי , והבשורה על מותו היתה לו מכה קשה. סבא שלי היה מספר שזו היתה אחת הפעמים הבודדות בחייו שאבא שלי בכה. ולמרות שאבא שלי סבל כל חייו מפגיעת ראש קשה, שהתבטאה בפגיעה בזיכרון את רפי הוא תמיד זכר ותמיד אהב.
אני זוכרת סיפורים על רפי, כמה אהב טבע צמחים וציפורים. על מגדיר הציפורים שתרגם מאנגלית, ועל שמות כל הצמחים שידע. אני זוכרת נסיעות עם סבא יוסף לאנדרטה של רפי, הדרך אליה נשכחה עם השנים אחרי שסבא שלי נפטר, ואנחנו האחים חיפשנו ומצאנו אותה רק מזכרון הסיפורים של סבא. והכי אני זוכרת את האזכרות השנתיות אצלנו בבית, איך כל חברי הצוות מתאספים שנה אחר שנה, ואת עצמי חושבת בהתפעלות איזו חברות מופלאה זו, ואיזה חותם מיוחד השאיר רפי בשנות חייו הקצרות.
חותם שהביא את כולנו למה גם חמישים שנה אחרי שנפטר.
ואני מרגישה שהגעתי לכאן היום בשם הגעגוע ואהבת האמת לרפי שליוותה את אבא שלי כל חייו.
יהי זכרו ברוך
שמרית היימן
----------
50 שנה לנפילתו של רפי דותן ז"ל – מאת שמרית היימן
מאחר ונבצר ממני להגיע שלחתי שני נציגים נאמנים מהמשפחה נעמה ורפי היימן, והם יביאו את הדברים בשמי.
ראשית תודה לכל מי שבאו מקרוב ומרחוק.
לארגן אזכרה לאחר 50 שנה זה לא מובן מאליו. אבל במקרה כאן זה המשך ישיר לכל השנים של האזכרות וציוני העשורים שעוברים.
חשוב להזכיר שמאז נפילתו של רפי, בשנים הראשונות בזכות הוריי שאינם כבר ובשנים לאחר מכן בזכות מלכה גיסתי והחברים הנאמנים, נראה לי שלא פספסתם אף שנה מלהגיע. זה בהחלט מעורר הערצה ואני מורידה בפניכם את הכובע, כן לא ממש את הכובע.
שנית אני שמחה לראות שבתו של ראובן, אחיו של רפי, רות דותן, שקרויה על שם אימם הגיעה. זו ממש זכות והזדמנות גם לך רות וגם למשפחה ולחברים להכיר אותך ולספר לך על המשפחה ועל רפי הדוד. מן הסתם חלק משנות ילדותו ונערותו של רפי יכולים לספר גם על ילדותו של ראובן אחיו. אז תודה שבאת. מצטערת מאד שלא יצא לי לפגוש אותך אך דלתנו פתוחה תמיד ונשמח לקשר.
אתחיל מנקודת מבט אישית.
זה היה יום שלישי רגיל לפנות בוקר קבלתי טלפון שהיתה פעולה של הצנחנים ורפי דותן, בן דודי נהרג.
אני באמצע חודש שמיני עם 3 ילדים קטנים בבית. הגדולה נעמה בת 4 חורף וגשם, אני מתלבטת איך והאם אגיע ללוויה.
אימי מחליטה בשבילי שעדיף במצבי שלא אבוא ואגיע לשבת עם כל המשפחה.
בזמנו הנסיעה לשדה אליהו מכפר מימון היתה מבצע ארוך ולא פשוט.
הגענו לשבת. באותה שבת חלינו כולנו אני והילדים, כך שנשארנו כל השבוע במשק עד אחרי השבת הבאה.
למעשה הוריי לא היו מחויבים לשבת שבעה אבל היה מאד ברור שהם יהיו יחד עם ראובן ואביו מנשה ולמעשה כל המנחמים הגיעו אליהם.
אחזור לשנות הילדות.
מי היה רפי בשבילנו?
רפי נולד בערב פסח יג' ניסן תשי"ב 1952 בפתח תקוה למנשה ולרות, רות היא אחותו של אבי.
הוא היה הילד השני כשהבכור ראובן נולד כשנה וחצי לפניו.
אימו רות שהיתה רופאת רנטגן חלתה בסרטן ונפטרה כשרפי היה בן חמש. יחד עם ראובן אחיו הם גרו אצלנו בבית, בקיבוץ שדה אליהו, במשך כחצי שנה. מאחר ובמשק היתה לינה ליד ההורים היה ברור שהם באים אל האח, הדוד יוסף וישנים יחד איתנו (אני ועודד אחי) בחדר הילדים. אחיי מנו וחיים עברו לגור בלינה המשותפת שהיתה לילדי התיכון הבוגרים.
מיד עם הגיעם להוריי, הלכו כמו שאר הילדים לבית הילדים. אימי עבדה בגן הילדים ואם איני טועה הם הלכו איתה לגן. ראובן למעשה היה אמור להיות בכיתה א' והקליטה היתה לו קשה. רפי לעומת זאת התחבר בקלות לקבוצת בני גילו והיה שותף מלא בכל הפעילויות. לאחר כחצי שנה בערך, אביו מנשה מצא בת זוג חדשה, נורית שמה, התחתן והקים מחדש את ביתו. רפי וראובן חזרו לביתם אם איני טועה בתחילה ברמת גן ולאחר מכן עברו לתל אביב.
למרות שחזרו לגור עם האבא, נפשו של רפי נקשרה עם חברת בני גילו בקיבוץ והיה לו ברור שכל חופש גדול הוא עולה על אוטובוס למשק. הוא היה חלק בלתי נפרד מחברת הילדים. היה ילד עם שמחת חיים אהוב ומקובל על כולם. רפי גדל בבית חופשי ולמרות זאת בהשפעת חבריו בקיבוץ ביקש ללמוד בבתי ספר דתיים. בהשפעת חבריו הגיע גם לבני עקיבא ולקח חלק פעיל בתנועה. עד מהרה נעשה לאחד מעמודי התווך של הסניף, מנהיג הבנים ומושא הערצה של הבנות.
רפי השתלב במשפחתנו, "כמו דג במים" כפי שאימי היתה אומרת, היינו לו בית שני והוא היה כאח הצעיר בשנתיים לאחי עודד. היו להם נושאי שיחה משותפים ואהבה גדולה לטבע ולשמות הפרחים והציפורים. רפי תירגם את מגדיר הציפורים מאנגלית. לאחר נפילתו, מנשה אביו הביא את התרגום לעוזי פז שהיה אחד ממובילי הגנת הטבע בזמנו שהכניס את הדברים בספרו.
ב1963 התגייסתי לצבא לגדנ"ע ובשנת 1965 התחתנתי עם בעלי יעקב ועברנו לגור בכפר מימון. כך שאת רפי אני זוכרת כנער כשהיה בא לבקר אצלנו יחד עם עודד. בעיקר אני זוכרת את הליכתו הזרוקה עם הסנדלים או בלעדיהם ורגליו הארוכות שנזרקות קדימה.
האחיינים שלי שגרו לידינו בכפר, זוכרים שרפי ועודד היו שואלים אותם כל מיני חידות מצחיקות . באחד הטיולים שלהם לאילת חנו אצלנו חניית לילה.
שנתיים לאחר פציעתו הקשה של אחי עודד, רפי נהרג. מעבר לאבידה הקשה לאביו ולאחיו ראובן, זו הייתה בהחלט אבידה קשה גם להוריי ולאחי עודד שהיה כבר אחרי הפציעה ולמעשה בתהליך השיקום הארוך שעבר כל חייו.
חודש וחצי לאחר נפילתו, בחג פורים נולד בננו רפי היימן שיבדל לחיים טובים וארוכים. לברית הגיעו גם חנה חברתו של רפי ואביו. בננו רפי שקרוי על שמו מזכיר בהרבה תכונות את רפי דותן. שמחת החיים שלא נגמרת, אהבה למרחבים ולטבע. וחברים בכל מקום בעיר ובכפר בצבא ובאזרחי. יחד עם חיבור חזק למשפחה.
לסיום אני רוצה שוב להודות לחברים על הארגון והמחשבה על כל פרט ופרט.
אם יש משהו שהייתי רוצה לקחת ממפגשים אלו זו המסירות בשמירת המסורת של האזכרות. זה ערך החברות והמשפחתיות שהיו כל-כך טבועים בנפשו של רפי. רפי לימד אותנו מהי חברות של אמת. חברים לחיים לתמיד. החברים שלאורך השנים היו לו חברי אמת ונתנו לו את הכתף והגב להיות ללא ידיעתו המנהיג שלהם.
יהי זכרו ברוך
כתבה: שמרית היימן בתו של יוסף איילון במברגר (אח של רות אימו)