אלבום תמונות
תמונה ראשונה(או בעצם אחרונה)
חורף תשלב' - אנחנו בהיאחזות הנח"ל משואה שבבקעת הירדן
כד' בטבת שעות הבקר -מגיעה הידיעה הקשה על נפילתו של רפי דותן בעת פשיטה בבינת ג'בל שבלבנון.
נסענו מהיאחזות אל הקיבוץ שבו רפי גדל, ובו הוא נקבר ,שדה אליהו.
הגענו, ובין המון האדם שהיה כבר במקום פגשתי את יגאל.. יגאל משבט נחשון(שנתיים מעלינו) סיפר לי שהם הגיעו להלוויה הישר מהאזכרה של מאיר רוטשילד.
מאיר נפל בגשר אלנבי בדיוק באותו היום , 4 שנים לפני כן. בכד' טבת תשכח. כאשר רץ לסייע לחבר פצוע.
הוא היה קומונר בסניף כשאנחנו היינו עדיין בחבריא א' (בי"ס יסודי) אבל דמותו היתה למופת בקרב החניכים המבוגרים יותר.
שנה וחצי לאחר מכן במלחמת יום הכיפורים נפל בהפגזה באזור המיתלה המדריך שלנו בסניף ,יערי שטרן .יערי נפל ארבעה ימים לפני שעמד להתחתן עם אורה.
וכך בחדר הזיכרון בסניף תלויות תמונותיהן של מאיר של רפי ושל יערי זה בצד זה.
תמונה שניה
קיץ תשכז' מחנה סיירים ביער בירייה.
כאשר אנחנו מגיעים לשטח המחנה אנחנו פוגשים את רפי שיצא למחנה עם ילדי שדה אליהו.
הקיבוצניקים האלה שמגיעים מצויידים בכל מה שצריך כבר הספיקו לבנות מתקנים שונים מסנדות וקשרי מוט למיניהם, וכאשר רפי מנסה להשוויץ ביתרון של בני הקיבוצים ,אנחנו אומרים לו שאותנו לא מענינים קשרים למינהם .לנו חשוב לזכות במקום הראשון במורל.
אבל בין לבין התרשמנו במחנה סיירים מאהבת הטבע והארץ של רפי..ומהמומחיות שלו בתחום זה.
יותר מאוחר התגלה שרפי תרגם לעברית את מגדיר פטרסון לציפורים
עוזי פז כשהוציא ספר ביחד עם הצלם יגאל לבנה " עת לנדוד ועת לדגור " ספר שעסק בציפורים הקדיש את הספר לרפי. וכתב הקדמה שתיארה את אהבת הטבע של רפי ביחד עם תכונות נוספות
תמונה שלישית
בית ספר צייטלין ,כתה י' בשעת הפסקה.
מטבע הדברים ומאהבתו לטבע ,למד רפי במגמה הביולוגית, אבל לי זכורה דוקא אחת ההפסקות.
רפי היה ספורטאי מצטיין וכבר בכיתה ט' היה שייך לנבחרת הכדורעף של בית הספר.
באותו יום בשעור התעמלות בהדרכתו של המורה גרייסמן עסקנו בקפיצה לגבה.
השעור נגמר ומכל הכיתות יוצאים להפסקה אבל רפי עוד לא סיים את מסכת הקפיצות,(באותם ימים עוד לפני שנולד סגנון פוסברי, הקפיצות היו בסגנון של גלילת בטן.),זה היה בשבוע שהוא עמד להשתתף בתחרות ארצית.
לאט לאט התאספו תלמידים רבים מהכתות השונות לחזות ברפי שמגיע לגבהי גבהים..
תמונה רביעית
לקראת סוף כתה יב' אנחנו כבר מתוכננים לצאת לגרעין נח"ל ,רפי באותם ימים ניסה לצאת ליחידה מובחרת, במסלול בני המשקים אבל מסיבות בריאותיות לא התקבל.
מוצאי שבת -נפגשים עם חברים המיועדים לצאת לגרעין מסניפים אחרים בנתניה.
באותה פגישה רפי מודיע לנו שבנסיון נוסף הוא התקבל למסלול בני המשקים ולכן עוזב את הגרעין.
מיד לאחר מכן תופס אותי מושי הגר ואומר לי הגרעין הזה כבר לא יהיה אותו גרעין.
תמונה חמישית ואחרונה
אי שם בתחילת המעבר לחבריה ב'-סימינר מדריכים בגבעת ושינגטון.
רפי מתגלה כדמות מובילה בקרב כל המשתתפים
הוא מתפס על מגדל המים בישוב ואנחנו בעקבותיו ,דבר שגורם לנזיפה מהאחראי עלינו באותו סמנריון הקומונור אלי סדן (שלימים זכה בפרס ישראל).אירוע זה תמיד הזכיר לי את השבת האחרונה של רפי בצבא ,השבת שלפני הפעולה. רפי מקבל ריתוק ונאמר אז שלמרות שהוא מ"פ בהמתנה, מפקד טוב צריך להכיר גם את הצד השני.
בסימינר המדריכים, לימדו אותנו את עשרת הדברות למדריך. מתוך עשרת הדיברות, הדיברה היחידה שאני זוכר. היא::
"אל תנסה לשכנע את החניכים לעשות משהו, או ללכת למקום מסוים ,תלך לשם והם כבר יבואו אחריך."
זו דמותו של מדריך דמותו של מנהיג.
רפי היה בדיוק מנהיג כזה, הוא הלך לשם ואנחנו הלכנו אחריו.
רפי היה דמות לחיקוי גם בהתנהגויות שונות, הליכה בסנדלים(גם בגשם ,לטענתו זה נח המים שנכנסים בצד אחד יכולים לצאת מהצד השני)., שימוש במילים שאני לא יודע מאיפה הביא אותם ,למשל זכורה לי המילה מלובני, אני אפילו לא זוכר את משמעותה אבל כל הסניף התחיל להשתמש במילה זו.
ראינו במחנה סיירים את התנהגותו בנושא ידיעת הארץ, ומאירקה מזה שנים חורש את שבילי הארץ תוך הכרות עם כל פרח וכל צפור כנף-, זה בדיוק ללכת בעקבות רפי.
למדנו מרפי את הרצון לתרום למדינה בשרות צבאי משמעותי, מושי הגר בחר ללכת לאחוזים ושירת אחר כך לאורך שנים במסלול צבאי מלבד עיסוקיו בחינוך זה בדיוק ללכת בעקבות רפי.
ואולי אהבת רפי לחיי קיבוץ, (כמובן יחד עם החינוך התנועתי להתיישבות),גרמה לכך שאנחנו שישה חניכים מסניף צפון המשכנו להגשמה משנותיה הראשונות של עלומים ועד היום. הלכנו בעקבות רפי.
גם היום נמצאים כאן חמישה מהחניכים האלה כשלצערנו בשנים האחרונות נפקד מקומו של אפלה שהיה איש הקשר שלנו בכל האזכרות ונאלצנו להיפרד ממנו לפני מספר שנים בעקבות מחלה נוראה.
ואם הזכרנו את האזכרות.
מזה חמישים שנה , מדי שנה בשנה ,אנחנו מגיעים לשדה אליהו, נאספים ומזכירים(בעיקר לעצמנו) מי היה רפי בשבילנו.
אשתקד בעקבות הסגר שהיה במועד האזכרה החלטנו לא להפר את הסגר ולא להגיע לאזכרה.
אבל למחרת קיבלנו תמונות מחבריו מהסיירת שקיימו את טקס האזכרה בכל זאת.
כנראה שאכן החברות לנשק חזקה יותר מכל המיכשולים. כמו שנאמר "כי רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכח"