אהרוני נולד באלונים ב-26.7.1950 י"ב באב תש"י. בן ללאה ואשר גוטליב. משקלו בלידה היה 4.200 ק"ג ומאז נראה תמיד בריא וחסון. כבר בתור פעוטוניסט נתגלה כשובב ותעלולן רציני.
בגיל שלוש עובר אהרוני לגן כשבאמתחתי תעלולים לאין ספור. כל כלב וכל חתול ידעו שצריך להזהר מפניו שכן היה נושך ללא מורא ופחד. והוא בסה"כ בן 4.
רק פעם אחת קרה שהתחלפו היוצרות, הו, אז נושך אהרוני על ידי כלב.
1957 שופע מרץ והצוות חיים עולה אהרוני לכתה, כיום דנין המזכירות. לומדים תורה, חשבון, טבע ועוד. באחת המחברות כתב: הלכנו לטייל ביער ומצאנו פרחים רבים ויפים: כלנית, רקפת, נרקיס גם כדור.
ובשעור של חדשות המשק מדווח: רוצים לבנות בית לעלית-הנוער, מגדילים את המטבח, בונים חצר-חי חדשה וכו'.
אהרוני בן 8, בני הכיתה מאחלים לו: "שתהיה חזק ובריא, תקרא מהר ואל תמצוץ".
"שתהיה חכם כמו אהרון בתנ"ך".
"שתצא לשחות טוב גם בלי סנפירים".
השנים חולפות וכבר בר-מצוה. אהרוני מתחיל שלב חדש בחייו. מכאן ועד לסיום הלימודים, לומדים להכיר את החיים מנקודות מבט שונות. בוגרות יותר, רציניות יותר, אהרוני מתגלה כעמוד תווך בחברה, מלכד סביבו את החברה בצורה המיוחדת לו. ממלא בצחוק כל בית ומפיג עצבות, מהווה - את הכוח החיה שבינינו.
שופע חום ורגש אנושי, לכל הסובבים אותו, שלא באים לביטוי די צרכם בשל חיצוניותו הגברית הקשוחה.
כמו כל החברה בגיל הנעורים גם הוא נמצא בקונפליקטים עם המורים, קצת מאחר לשיעורים ומתבלט בבעיות לא מעט.
אהרוני נכנס לעבוד בענף המטעים.
מתאקלם מהר ומגלה אחריות, מסירות וחריצות בעבודה.
עם סיום הלימודים, בחג המחזור, אהרוני מתבלט במיוחד על הבמה ומפגין משחק וריקוד שנובעים ממנו בטבעיות רבה.
יונתן מברכו בחגו: אני מאחל לך הצלחה בלימודים ובצבא. תצליח בחיים גם בהקמת ישובים. אני מאחל לך שתצליח בהקמת משפחה, תצליח בצה"ל ותחיה עד מאה ועשרים.
1968, הולך אהרוני לקיבוץ מרום-גולן שהוא קיבוץ חדש. שוב מתבלט כיוצר ההווי וכרוח החיה ברגעי יאוש ועיפות, בגולן. עובד בעבודות שונות, בין השאר בבוקר, כאן מזדמן לו לרכב על סוסים שהם משאת נפשו.
מגולן כותב:
אבא אני באמת משתתף בבעיות הענף מכאן, וצר לי לשמוע שיש בעיות דמוגרפיות.
אם היה באפשרותי, הייתי יורד ברצון לאלונים ועוזר במה שניתן לעזור.
במכתב אחר כותב: אני מקוה שאמא לא תבחר למזכירת פנים. במחשבה שניה התחוורו לי כל הבעיות הכרוכות בזה ולא הייתי רוצה שדווקא אמא תהפך לנושא מרכזי בקיבוץ.
ובמכתב נוסף: באמת אינני יודע כיצד להודות לכם על כל השפע שאתם שולחים לי, אחרי הכל אני עדיין לא במדבר ולא בצבא.
זמן מה אחרי זה התגייס. התנדב לסיירת שקד.
מהטירונות כתב:
שמחתי מאוד לקבל את החבילה, האגסים הגיעו במצב קלאסי וכמובן שאת העמיות החברה חיסלו מיד, ומזמינים אצלך, אמא, חבילה נוספת מאותו נוסח.
בסיירת עובר אהרוני אמונים קשים שלא חסרו בהם מסדרים נוספים וקצרים, לא פעם מצבי-רוח יאוש, וגרוע מכל הריתוקים.
היטיב לבטא זאת אהרוני באחד ממכתביו:
אני מבין שקצת קשה לראות את כל החברה באים הביתה ואני לא בתוכם. אך קשה יותר לראות את החברה יוצאים ואני נשאר בבסיס.
עם גמר הירונות ואמון לוחם מתחיל אהרוני קורס מכים.
מהקורס כותב: אבא אני מאוד מודה לך על ששלחת לי את התמונות של מיכלי ויונתן.
לאחר סיום הקורס הוטל על מספר חברה ביניהם, יצחקי דני ואהרוני, לפשוט על מוצב מצרי מעבר לתעלה. בפעולה זו נהרג דני.
יצחקי ואהרוני ניפצעו. מקרה זה נחרט עמוק בנפשו של אהרוני וגורם לו זעזוע חזק. הוא מתגבר ולומד משמעות של חיים מהי.
לאחר החלמתו דורש בתוקף לחזור ליחידתו ולהמשיך כשאר החיילים.
זמן קצר, קצר מדי, לאחר מקרה זה, נפצע שנית והפעם קשה יותר.
אהרוני מתגבר גם הפעם. אף על פי שניתנת לו האפשרות לעזוב את היחידה ולמרות שחזה על בשרי, מה פרוש שרותו ביחידה זו, לא ויתר וחזר אליה.
במשך תקופת ההדרכה כתב: שמחתי מאוד כשקיבלתי מכתבים ובמיוחד את מכתבו של יונתן, שנכתב בתמימות ילדותית אמיתית. אם לומר את האמת עמדו לי דמעות בעינים.
כשהוא ממשיך בהדרכה ונותרו ימים ספורים לשחרורו נפל לפתע אהרוני.
אלי ותחיה