הוא היה בחור חסון, יפה, בריא, היה פעיל מאד בכל ענייני המושבה והחברה של הנוער והצעירים. שיחק בקבוצת הכדורגל והיה אחד השחקנים המרכזיים בקבוצה. בשנת 1941 נרצח אחינו הצעיר - ישראל ז"ל על ידי ערבי. הכאב על אובדן ישראל שהיה "צבר" במלוא מובן המילה, מלא מרץ ורענן היכה בנו קשות. בעמנואל גברה ההכרה בצורך לחזק את כוחותינו למען ההגנה על החיים במולדת והוא החל להיות פעיל בהגנה ובמלחמת השחרור היה חבר בוועד ההגנה של באר-יעקב.
הוא היה אהוד על כולם, אהבו אותו, וכמו שאומרים כיום, הוא היה גבר, בחור לעניין. היתה לו חברה והוא עמד להתחתן איתה. הוא קיבל אישור לצאת לחופשה לצורך נישואיו, ובאותו לילה הוא נהרג. חלפו הרבה שנים אבל הכאב נשאר אותו הדבר, יום יום אני רואה את התמונה שלו, וכואב לי הלב מחדש.