"בא נעבור את קברת הדרך שוב ביחד...
תן לי את כף ידך הזעירה ונצא לגבעות.
נקרא בשם הפרחים, נאסוף צבים ונתבונן במעוף הציפורים.
אגונן עליו מפני אבן נגף, מפני קוץ ודרדר,
אשאך בחיקי במעלה הגבעה ואחזירך על כתפי.
נחזור עמוסי פרחים, עשבים, חלוקי אבנים מלוכלכים.
אמא אז תכעס כי הכנסנו את השדה לבית.
התקשית לארוז את התרמיל. עזרתי לך.
השכחת משהו? או, כן! בלוק למכתבים, עט.
יש לי הכל. עתה צריך להפרד.
אמא מלווה אותך בדמעות. לי קשתה הפרידה - שלום!
"תחזור בשלום" מלמלתי.
יש לי בן בצבא.