לידידיה שלום,
כבר שלוש שנים שהלכת מאתנו, משאיר אותנו על הרציף ומתרחק ברכבת הדוהרת, או שמא אנחנו ברכבת ואתה נשארת מתרחק ודמותך מתטשטשת. ואולי נכון יותר להגיד "רק" שלוש שנים, כבר קשה לי להיזכר במציאות אחרת. היה או לא היה. אולי רק חלום?
מדפדפת באלבום וקצת פוחדת. הנה חיוך תמים של ילד, יד קטנה מחבקת ועלינו סומכת. אכזבנו. לא השכלנו עליך לשמור אז מי ערב שנדע לזכור? את החיוך, הקול, מגע היד, הציניות לכאורה המחפה על רוך ואהבה, המבט החכם.
מדפדפת באלבום מלפני מאה שנה. לכאורה כמעת הכל אותו דבר ובכל זאת הכל השתנה.
גם אם המילים אותן מילים ,השיר יוצא לגמרי אחרת.
זוכר את היפהפיה הנרדמת? במכה של חסד את כולם הרדימו וכשמהחלום הרע יתעוררו, ביחד מאותה נקודה ימשיכו.
אז ,דע לך, זה קורה רק באגדות, המציאות היא אחרת!
מדפדפת באלבום. הנה גדלת. צמחת כמו פרחים אחרי הגשם. בהתחלה לא כל כך יודע מה לעשות מכל הסנטימטרים האלה ולאט לאט זה מסתדר.
הנה הצחוק, התלתלים וגם הקרחת.
זוכר, שאלתי אותך פעם למה אתה מגדל שערות וענית לי: "עוד מעט אלך לצבא ואחר כך לא תהיה לי הזדמנות אחרת" איך ידעת?
אז תדע, התלתל שהשארת לנו למזכרת עדיין בבקבוק על שולחנך. אולי הדבר הכי מוחשי שנותר ממך?
מדפדפת באלבום. קשה לי להאמין. כולנו נראים שמחים ומאושרים ואפילו לא ידענו.
האם באמת פחות ממאה שנה עברו?
אל תכעס אם לפעמים כל כך קשה לנו!
סלח לנו.
אני שומעת אותך מוכיח: "מה קורה כאן! בן אדם צריך לשמור על עצמו! לא יתכן! תיקחו את עצמכם בידיים" באמת מתביישת, אשתדל אך כלום לא מבטיחה.
לכאורה, הכל ממשיך לזרום אך בעצם הכל אחרת. כמו להמשיך לנגן וחסרים לך תווים.
הצחוקים לא אותם צחוקים, הנופים לא אותם נופים, אותם התבלינים אך לא יוצא טעים. אפילו האוויר פחות צלול.
זוכר, בחופשה האחרונה, מעטה דק של שלג על הגבעות מסביב לירושלים, שמש חיוורת מנסה להבקיע בין העננים. אמרת לי: "נכון שזה יפה?" איך אראה עכשיו אם חסרות לי המשקפיים?
כאן חגי ורחל בצבא והבית די ריק.
מה הם עושים? יד לפה, לא מספרים! זוכר?
אבל מה זה חשוב, העיקר שיחזרו הביתה בשלום!
אורית גמרה תואר שני. איך הזמן עובר! מאה שנה, כבר אמרתי לך?
נעמה השנה, בלי נדר בת מצווה. לא תאמין כמה שהיא גדלה! עוד מעט תדקלם את הקטע: "ותודה להוריי שהביאוני עד הלום" אך לא קל לה!
כשכולם מתנפלים עליה בדרישות ובטענות, למי תפנה עכשיו לעזרה?
מי ישב בסבלנות לידה עד שהשולחן יהיה מסודר וירגיע אותה?
איך עוזבים כך בן ברית באמצע מערכה?
חדשות מהחברה? כל אחד לדרכו, מתחתנים, לומדים, עובדים, נוסעים מסביב לעולם, גם עוברים למקומות אחרים: כך זה אצלנו "החיים"!
"אזכור אותך לנצח אחי" אך גם הנצח זה כבר לא מה שהיה פעם. במציאות המטורפת של היום, מי זוכר את המת של אתמול? את חיוכו, צליל קולו? הדברים מתערבבים, מי אמר למי? מזמן נכשלנו במבחן הבקיאות.
אל תכעס, ככה זה עם כל המודעות השחורות שהפכו לאופנה אצלנו.
אבל מה אני מספרת לך, הרי אתה בטח מעודכן שמה, עם כל החברה מהשכונה שהצטרפו אליך השנה!
קבוצת כדורסל כבר "קטן עליכם", עברתם מזמן לנבחרת כדורגל!
אגב, האם גם אצלכם משחקים ביום שישי אחרי הצהריים?
חדשות מסביב, תעזוב! כנראה יותר מדי אנשים שפויים הצטרפו אליך. קצת קשה לנו להסתדר כאן.
ולסיום ידידיה, תרשה לי לצטט קטע קטן מיומנך :
"לפעמים אני חושב שהמטרה שלי זה לתת למישהוא לתפוס את מקומי כך שבעוד אלף שנים יהיה מישהוא אחר וזה למעשה אני, כמו שאני אותו אחד מלפני אלף שנים, כמו שמעבירים דברים בשרשרת: בלי אחד האנשים הדברים לא יגיעו ליעדם. לפעמים אני חושב שהמסגרת תמיד מרובעת אבל התמונה בפנים משתנה. לא חשוב המיקום או הצורה אלא התוכן שיוצקים, הבכי, הכאב וגם האכזבה"
אז זהו, אישית בעניין השרשרת קצת פספסת ידידיה. כמו שאומרים: בשבילך זה כבר לא רלוונטי, אך בגדול צדקת כמו שכתוב בברכה: "כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד"
אז ביי ידידיה ואם יש לך קצת זמן שם למעלה, תשמור עלינו קצת כי ,כמו בשיר,אנחנו כבר לא כל כך מצליחים.
אמא