בן רחל-לאה ויעקב, נולד בשנת 1927 בעיר קושיצה בצ'כוסלובקיה וקיבל חינוך יהודי וכללי. בתקופת מלחמת-העולם השנייה, נלקח עם בני משפחתו למחנה ההשמדה אושוויץ. הוריו נרצחו, אך הוא נשאר בחיים. לאחר מפלת הגרמנים והשחרור מהמחנה הגיע למחנה עקורים בגרמניה ועבר שם אימונים במסגרת האצ"ל.
שאיפתו היתה להגיע לארץ כדי להתאחד עם קרובי משפחתו שהקדימו לעלות ואשר עם ילדיהם שיחק בימי נערותו. הוא דחה אפשרות נוחה להגר לארצות-הברית. "מדוע אלך למקום שאינו ביתי אם ביכולתי ללכת למולדתי" - כתב אל קרוביו בארץ.
בגרמניה חיכה לתורו לעלייה וכשארכה לו השעה, השיג רישיון- נסיעה של חבר ונסע במקומו, כי בינתיים כבר החלה מלחמת- העצמאות והתלהבות עצומה אחזה בשארית הפליטה וליבתה את התקווה, אשר, כפי שהתבטא באחד ממכתביו, "לא מתה, מפני שגם בקרונות שהובילו יהודים לאושוויץ היתה שוררת תקווה".
הוא עלה ארצה בשנת 1948 והתגייס לחטיבת "גבעתי", עמה לחם באשדוד ובמרחב הדרום.
בליל 9-8 ביולי 1948 כבשו כוחות "גבעתי" את משלט עיבדיס מידי המצרים והתבססו בו.
בימים הבאים ערכו המצרים התקפות חוזרות ונשנות על-מנת לשוב ולכבוש את המשלט, אך נהדפו. אברהם נפל בהגנת עיבדיס ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948).
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר-טוביה.