סמל רון בנימין טנדט ז"ל

לרון,
מנסה אני לכתוב משהו עלייך אך קשה לי למצוא את ההתחלה.
אך ניראה לי טבעי להתחיל ביום הולדתך, זוכר אני את היום בו נולדת ואני ממהר להודיע בטלפון לאמי, סבתך, את הבשורה ולא במעט גאווה כי נולד לה נכד. בן זכר, בכור למשפחת טנדט. זוכר אני את הלילות ללא שינה של אימך ושלי.
זוכר אני את יום לכתך לגן ולבית הספר.
זוכר אני את רגע גיוסך לצה"ל ולא במעט גאווה את היום בו חבשת כומתה סגולה לשה כל כך ציפית.
וכן עולה במוחי ההבטחה של המג"ד ביום ההורים בקציעות, שאותך לקח הצבא בהשאלה לשלוש שנים ואותך הם ישיבו לנו בתום השירות.
אך הגורל האכזר רצה אחרת, והנה לאחר שנתיים בצה"ל הגיעה הבשורה המרה על נפילתך בגבול הצפוני של מדינת ישראל.
רון היית בן למופת, וכך יחרט זכרונך על לוח ליבי עד יומי האחרון.
אשרי האבות שבנים כמוך להם.
אבא