סמל רון בנימין טנדט ז"ל

לרון! נורא קשה לי לכתוב. אין לי מושג איך להתחיל,
אף פעם לא חשבתי שבגיל 19 אשב שבעה על אחי הגדול ממני בשנה.
לכן החלטתי לכתוב זכרונות.
נולדנו במצפה רמון, רוב הזמן קבלתי מכות. כשהיינו קטנים - המכות היו חלשות, ככל שהזמן עבר וגדלנו, המכות התחזקו, אבל, כשהתבגרנו והיינו לנער ונערה, הכל השתנה.
היינו אחים - אבל יותר מכל... חברים.
תמיד תמיד התגאיתי באחי החייל. היתה לי גאוות יחידה. עכשיו כל מה שנשאר לי ממנו זה הזכרונות, השטויות שעשינו יחד. (ורון כמובן היה היוזם).
לעולם לעולם לא אשכח את אחי,
שאותו אהבתי כמו אח, ידיד וחבר.
ומשפט אחרון לך
רון
אני אוהבת אותך