קורות חיים
ראובן נולד בצרפת, ילד יוצא דופן בנדיבותו ובשלוותו הפנימית. הוא היה ילד עדין, יפה תואר ובעל לב רחב, שתמיד העדיף לדאוג לאחרים לפני שדאג לעצמו. הוא מעולם לא ביקש דבר – לא בילדותו ולא בבגרותו – אך תמיד היה שם כדי לעזור בכל שנדרש. שמו השני והשלישי ניתנו לו על שם סבו מצד אביו, איתו היה לו קשר מיוחד שלא היה זקוק למילים – מבט אחד ביניהם אמר הכול. הסב הביט בנכדו בגאווה ובאהבה אינסופית, וראובן הגשים את חלומו הציוני של סבו כשהוא ובני משפחתו עלו יחד לארץ ישראל.
ראובן עלה לארץ בגיל 10. כבר בגיל צעיר הפגין עצמאות יוצאת דופן – הוא למד, עבד בעבודות מזדמנות וחסך כל שקל שהרוויח. למרות שיכול היה לבקש תמיכה כלכלית מהוריו, הוא בחר להתנהל בכוחות עצמו.
מעבר לנדיבותו ואופיו החם, לראובן היה חוש הומור ייחודי, שהפך לחלק בלתי נפרד מקסמו האישי. הצחוק והשמחה שהביא איתו הפכו אותו במהרה לאהוב בקרב אחיו לנשק ומפקדיו. הוא היה עמוד תווך של האחדות והחוזק ביחידתו, ידע להרים את המורל ברגעים הקשים, ותמיד מצא דרך לקרב בין האנשים שסביבו.
לראובן הייתה הזכות למצוא אהבה אמיתית. במשך ארבע שנים הוא צעד לצד אהובתו, בטוח שהיא האחת בשבילו. יחד הם בנו קשר עמוק וכנה, מלא באהבה ובשותפות, וחלמו על עתיד משותף.
אך ראובן לא רק חווה אהבה – הוא גם הספיק לטייל ולחקור את העולם. הוא ביקר בארצות שונות, נחשף לתרבויות מגוונות וצבר חוויות בלתי נשכחות. כל מסע הוסיף רובד נוסף לחייו.
מיום עלייתו לארץ, ראובן ידע בדיוק מה הוא רוצה – להיות לוחם קרבי ולשרת את המדינה. הוא התגייס לגדוד שקד, חטיבת גבעתי, מתוך תחושת שליחות ואהבה עמוקה לארץ ישראל. שם התבלט באומץ ליבו, במסירותו ובנכונותו לתת מעצמו לאחרים. החיוך שלו, עם גומות החן הקסומות שעל לחייו, האיר כל חדר אליו נכנס ונגע בלב כל מי שפגש בו.
הוא נפל בקרב בעוטף עזה בגיל 19 בלבד, אך הותיר אחריו מורשת של גבורה, אהבה ואנושיות, שתלווה לעד את משפחתו ואחיו לנשק.
יהי זכרו ברוך.
נפל בכ"ז בניסן התשפ"ד (05.05.2024).