רס"ן רומן ברונשטיין ז"ל

קורות חיים

בנם של גלינה ובוריס. נולד ביום ז' באב תשל"ז (22.7.1977) בעיר פרטיזאנסק (בברית המועצות). אח לאינה.

רומן התחיל את לימודיו בבית ספר בעיר סטארוז׳נץ (באוקראינה). מגיל קטן היה מוצלח מאוד בלימודים, למד בקלות והצטיין.

ילד חכם וחריף שכל, עם אישיות כובשת, לב רחב וחיבור עמוק למדינת ישראל ולציונות. ב-1993, אחרי שסיים בהצטיינות תשע שנות לימוד, עלה לישראל במסגרת התוכנית "נעל"ה" (נוער עולה לפני הורים), מבלי שיש לו קרובי משפחה או מכרים בישראל. לפני שעלה, הבטיח להוריו שילמד באוניברסיטה, ועשה הכול על מנת לעמוד בהבטחה.

בילדות היה לרומן ספר אהוב - ״שני קפטנים״ של וניאמין קאברין (Two Captains, by Veniamin Kaverin). בשנות הבגרות שלו הוא חי תחת הסלוגן "להילחם ולחפש, למצוא ולא לוותר״.

הוא למד בכפר הנוער "הדסה נעורים" בעמק חפר, היה תלמיד מצטיין וחבריו מספרים שכשהם הלכו לישון, הוא היה מתיישב ליד השולחן וממשיך ללמוד עד השעות הקטנות של הלילה.

כשסיים את התיכון, ביקש את אישורם של הוריו לשרת ביחידה קרבית.

ב-1995 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "צבר" של חטיבת "גבעתי". כמו אביו וסבו, שהיו קצינים קרביים בצבא האדום, יצא גם הוא לקצונה. לאחר קורס הקצינים שימש כמפקד מחלקה בהכשרה של גדוד "צבר" והמשיך לתפקידים פיקודיים נוספים עד לשחרורו בדרגת סגן. כלוחם וכמפקד, הותיר רושם רב על חייליו ועל מפקדיו, דגל במצוינות ובקור רוח אך תמיד גילה סבלנות ואכפתיות.

אחרי הצבא קיים את ההבטחה שנתן להוריו ולמד לתואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן. כשסיים את התואר עבד כמתכנת מצליח בחברות הייטק שונות.

אחרי מספר שנות קריירה שלו בענף ההייטק, עלו הוריו לארץ. אביו, עורך דין במקצועו, החליט לפתוח משרד ולעסוק בתחום. רומן עזר לאביו להתכונן למבחני הלשכה, וגילה כי התחום המשפטי מעניין אותו הרבה יותר מתחום העיסוק הנוכחי שלו. הוא החליט לעשות הסבת מקצוע ונרשם ללימודי תואר ראשון במשפטים במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן.

"הוא היה סטודנט מצטיין ואהוב", סיפרו חברי הסגל במכללה. "רומן היה מהסטודנטים הראשונים שזכינו ללוות... ועל אף שעברו אלפי סטודנטים מאז אנו זוכרים אותו בזכות האינטליגנציה הרבה שהפגין, טוב ליבו ורצונו להקדיש את עבודתו לסיוע לאחר".

אחרי שסיים את הלימודים ועבר בהצלחה את מבחני הלשכה, החל לעבוד במשרד עם אביו והפך לעורך דין מצליח. במסגרת עבודתו, פעל רבות על מנת לסייע לעולים בצעדיהם הראשונים בישראל.

רומן נישא לאהובת ליבו, נטליה, השניים התגוררו בבת ים והביאו לעולם שלושה ילדים: דניאל הבכור, ושני התאומים הלן ודויד.

הוא היה איש משפחה אוהב ומסור, חבר אמת ואיש של מילה, שידע לתת מעצמו לכולם – לחייליו, לחבריו ולבני משפחתו, הן אלה שעלו בעקבותיו לארץ והן אלה שנותרו באוקראינה.

הייתה לו אהבה עזה למדינת ישראל ומחויבות להגן עליה, ובמשך שנים שירת במסירות רבה במילואים והתקדם בסולם הדרגות עד לדרגת רב-סרן. בתפקידו האחרון במילואים שימש כקצין הדרכה בגדוד 8111 של חטיבה 5. תמיד נהג לומר שמולדת היא לאו דווקא המדינה שנולדת בה, ושהמולדת שלו היא ישראל.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

רומן לא חשב פעמיים כשפרצה המתקפה. על אף שכבר היה פטור ממילואים, לא היה מוכן לתת לחבריו להילחם בלעדיו, וכבר בשעה 10:00 באותו הבוקר יצא ברכבו הפרטי והצטרף לגדוד.

בתחילה, התמקמו הכוחות בשטחי הכינוס בעוטף עזה לצורך אימונים ופעילויות מבצעיות שונות. בנובמבר, אחרי מספר שבועות של שירות מילואים, הגיע מועד בר המצווה של דניאל, בנו הבכור של רומן. כל הגדוד התגייס על מנת לאפשר למשפחה לחגוג יחד, וטקס העלייה לתורה נערך בנוכחות המשפחה והחיילים בקיבוץ רעים. רומן הנרגש אמר: "אני עשרים ושלוש שנים בגדוד והכי מרגש אותי שאת בר המצווה של הבן שלי עושים פה... אני מודה לכולכם ואני אוהב אתכם, זה אחלה גדוד, זה משפחה... אני בטוח שדויד, הוא קטן בשנתיים, עוד שנתיים הוא יגיד: 'איפה המלחמה שלי, אני גם רוצה בר מצווה'. אז שלא יהיו עוד מלחמות ונחגוג בר מצווה גם לדויד באירוע מרגש, אבל היום זה היום שלך, דניאל".

זמן קצר לאחר מכן, נכנס רומן עם הגדוד לרצועת עזה. הוא לא סיפר זאת לאיש מקרוביו כיוון שלא רצה להדאיג אותם.

"היו לו חושים בשטח של מפקד עילאי", סיפר אחד החיילים שלחמו איתו בעזה, "הוא היה בנאדם שכל כולו מופנה למי שאחריו. בגלל זה הוא גם היה קצין מטורף, חד בשטח, המון אנשים הולכים על שתיים היום רק בזכותו... הוא היה נותן לנו תמיד איזה אמירה אחת, כל בוקר, שנזכור שאנחנו פה, באדמה הזאת כרגע, כדי שמה שקרה בשביעי באוקטובר לעולם לא יקרה שוב... הוא נתן לכולנו את העטיפה הזאת של 'אני פה, אני איתך, אני דואג לך, אני מחבק אותך'... הוא הציל אותנו, הוא ממש הציל אותנו".

קצין נוסף שלחם לצידו הוסיף: "הוא נתן לנו שפיות במקום לא שפוי".

ב-10.12.2023, במסגרת פעילות באזור חאן יונס, הכוח שלו עלה על מטען, ורומן נהרג.

רב-סרן רומן ברונשטיין נפל בקרב ביום כ"ז בכסלו תשפ"ד (10.12.2023). בן ארבעים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים ואחות.

ויטל, חברו הקרוב, ספד לו: "רומן, אח, אני לא מצליח לעכל. עשרים ושש שנים יחד, מה לא עברנו יחד? מהסדיר, מ"מ (מפקד מחלקה) בגדוד 'צבר', דרך הקבע, ועד לעשרים ושתיים שנים ביחד במילואים. בלבנון, במוצב רותם, תמיד ידעתי שיש על מי לסמוך שיחלץ אותי ממארבים ופתיחות צירים. ניצלנו מירי ופצמ"רים (פצצות מרגמה) יותר מפעם אחת, הייתי רגוע כשהיית איתי בכוח. לוחם-על, מורעל נצחי. במטווחים, כשפלוגה שלמה יורה, היית בא למאגיסט, מחליף אותו בירי, ורק מלשמוע את המאג מנגן ידעתי שזה אתה שלוחץ על ההדק.

כשהגעתי לגדוד המילואים קצת אחריך, שוב, ידעתי שכאן אני בטוח. חטיבה 5 איבדה היום לוחם מדור הנפילים, מוותיקי הגדוד. הצחוק שלך עדיין מהדהד לי בראש. מי ישב איתנו עכשיו ב'דיקסי' כל רבעון, בשולחן הקבוע, עם המנות הקבועות וכוס הבירה ביד? רומן, אח יקר ואהוב, אין לי ספק שלא קיים בעולם מישהו שהיה עוצר אותך מלהיכנס לרצועה ולהילחם. היית חייל-על בגיל עשרים בדיוק כמו שנפלת גיבור-על בגיל ארבעים ושש. גיבור, יהי זכרך ברוך".

"רק עכשיו חגגנו בר מצווה לבן הגדול שלו בצבא. זה היה מטורף, הכי ציוני שיש, כמו רומן", אמר בן, חברו לצוות. "בשבילו הצבא היה פרה קדושה. שירתנו ביחד הרבה שנים וזו הייתה השנה הראשונה שבה התנדב למילואים. זו הייתה אמורה להיות המלחמה האחרונה שלנו. הוא תותח-על, בן אדם זהב שכולם אהבו אותו. כמו כוכב צפון שכולם מסתכלים עליו. חכם מאוד. דיברנו לפני שנכנס לעזה, הוא אמר לי להתקשר לאשתו ולילדים וביקש שאדאג להם".

"הקסם האישי שלך", כתבה לריסה, "העומק שיכולת לצלול תוך שניות בשיחה, האמינות שלך והנכונות לתת גב ככל שיידרש, העיניים הכחולות הכל כך חכמות, החפירות על הצבא, הדאגה למלחמה הגדולה שיום אחד תהיה כאן. צדקת בהכול!

ב-7 באוקטובר 2024 בשעות הראשונות של תחילת המלחמה רומן התגייס למילואים, עשה את כל מה נדרש בצבא ואפילו הצליח לצאת הביתה לימי הולדת של ילדים ושל נטשה, להיות עם אבא בבדיקות אצל רופאים. וכשהתבשרנו ב-10 בדצמבר שאתה עם הכוח שלך עליתם על מטען, נחרב לנו העולם והלב של כל כך הרבה אנשים נשבר.

רומקה היקר, נזכור אותך תמיד".

"רומה היקר והאהוב על כולם", כתב אחד ממכריו, "הכרתי אותך לפני הרבה שנים דרך החברים המשותפים ונפגשנו מדי פעם באירועים. תמיד היית עם חיוך על הפנים, תמיד צנוע ומוקף בחברים. דיברנו מלא על הילדים, טיולים, צבא, לימודים, ותמיד הרגשתי כאילו אנחנו חברים הכי קרובים כבר המון שנים. אתה תחסר לי ולכולם, תמיד אזכור אותך צעיר, מחייך ודואג לכולם – גיבור של המשפחה ושל כל עם ישראל! יהי זכרך ברוך ונצור בליבנו לעד".

"הצעיר הנצחי, עם חיוך תמים ושובב כאחד", כתב אלדר. "הכי מורעל, הכי קרבי, הכי חי"רניק. מתגעגע".

בבית הספר "יצחק שדה" בבת ים נערך טורניר כדורסל לזכרו.

אתר להנצחתו הוקם תחת השם "אתר הנצחה לזכר רומן ברונשטיין", ובו סיפור חייו וקישורים לכתבות שונות שהתפרסמו בתקשורת.

עמוד לזכרו הוקם גם באתר "סיפור חיי", ובו סיפורים, סרטונים ותמונות מתחנות חייו השונות.