קורות חיים
אליהו ("אליק"), בן אריה ואלה, נולד ב-15.6.1924 בתל-אביב. לאחר תקופת עבודה קצרה בקבוצת-הרועים בנהלל, חזר עם הוריו לתל-אביב ושם למד, התבגר וגדל. ראשית חינוכו בגן ילדים ובבית-הספר העממי "תל-נורדוי". המשיך את לימודיו בבית-הספר הריאלי "מונטיפיורי" ואחר-כך בבית-הספר מקוה-ישראל, בו גמר בהצטיינות את חוק לימודיו במכניקה חקלאית. מנעוריו היה חבר "השומר הצעיר". ספורטאי מצטיין מילדותו.
חבר התאגדות "הפועל", שחקן כדורגל ושחיין מצטיין, שזכה בשעתו במקום הראשון בתחרות-נוער ארצית. עם סיום חוק לימודיו במקוה-ישראל התגייס עם חבריו לפלמ"ח אשר היה אז, בשנת 1941, בראשית צעדיו.
נשלח לקורס מ"כ ומיום שסיים את הקורס עבר את כל פינות הארץ בתפקיד של מדריך, מפקד ומרכז-ספורט. תחנותיו היו: כפר-מנחם, רמת-הכובש, עין-שמר, גבעת-חיים, מעוז-חיים, בית-השיטה, יגור, כפר-יהושע ועוד. לאחר חמש שנות שירות רצופות שוחרר ונכנס לחיים אזרחיים בתל-אביב. אך גם כאן לא הפסיק שירותו.
במסגרת הרזרבה של הפלמ"ח מילא תפקידים אחראיים ומסוכנים בפעולות המאבק. השתתף בהתקפה על משטרת שרונה ובנס ניצל ממות. בחורף 1946 לקח חלק פעיל בפריצה למחנה הבריטי בשרונה, והניח מטען חומרי נפץ במוסך המכוניות המשורינות. חברו הטוב עמירם נהרג בפעולה זו, ואליק הצליח, תחת מטר-אש האויב, להציל רק את תת-המקלע שהיה בידי חברו ההרוג.
בקיץ 1947 בראשית המתיחות נשלח בלווית עוד פלמ"חאים להגנת "גבולות" מפני איום הפלישה, והופקד כאחראי להגנת משק "תקומה" בנגב. עם פרוץ מלחמת-השחרור חזר והתגייס ויחד עם חברו המ"פ נחום אריאלי ז"ל, הקימו את פלוגת המילואים של הגדוד הרביעי של הפלמ"ח, שהופקדה על הדרך לירושלים, בקטע שבין שכונת התקוה לראשון לציון. הקטע בין בית החרושת לספריט ובין בית דגון ניתן לפיקודו של אליק, ותחת פקודו היו מחלקת הלוחמים שהתבצרה בבית הקרן הקיימת שבבית דגון וגם כיתת הנוטרים שהבטיחה את הדרך בקטע הכביש ההוא.
במשך חדשיים שמר אליק בראש אנשיו, על דרך בית דגון, למרות התקפותיהם של ערביי כפר יאזור. לא פעם יצא בראש אנשיו לפעולת עונשין נגד כפרים ועמדות צלפים לאורך הקו מאבו כביר עד רמלה.
ובאותו יום 22 בינואר 1948 יצא אליק, כדרכו, לפני שיירת הבוקר לירושלים ולמושבי הדרום בראש כיתת הנוטרים בטנדר הפתוח הירוק של נוטרי חולון. הפעם, נהג אליק בעצמו, מפני שנחפז לבדוק בעוד מועד את הדרך. בתוך יאזור מול בית-החרושת לקרח, נתקל במחסום גדול והותקף מן המארב באש צולבת של רובים ורימונים. מיכל הבנזין נפגע והטנדר התהפך אחוז אש. שבעת הנוטרים אמיצי הלב התגוננו בגבורה מפני מאות פורעים-רוצחים, עד שנפלו כולם. על המצב נמסר למשמר חיילים בריטי, שאספו את הקורבנות והביאום לביה"ח "הדסה" בת"א. למחרת היום נקבר בנחלת-יצחק.
הועלה לדרגת סרן לפי פקודת מטכ"ל.
עם זכרם הועלה גם זכרו בספר זכרון "השבעה" שיצא לאור במלאות שנה לנפלם. הסופר משה שמיר, אחיו של אליהו, העלה את זכרו בספר "פרקי אליק".