קורות חיים
בן בכור למיכל וערן. נולד ביום כ"ב בתמוז תשנ"ט (6.7.1999) בכפר סבא. אח לנועה ויונתן.
ניב גדל והתחנך עד גיל עשר בשכונת רמת פולג בנתניה. בגן הילדים במושב בית יהושע, וכך גם בחיק משפחתו, הפגין יצירתיות, כישרון וחוכמה. משחק ההרכבה לגו היה אהוב עליו, והוא הראה יכולות מתמטיות גבוהות כבר בגיל צעיר. ילד מלא שמחת חיים, שהתבטאה בהומור, ברוח שטות ובמשחקים שלא פעם המציא עם חבריו ועם המשפחה.
הוא התחיל את לימודיו בבית הספר היסודי "בגין" בנתניה. ניחן בכישרון מוזיקלי והחל לנגן בכינור בכיתה ב'. כן השתתף בחוגי ג'ודו, קפוארה, אומנות לחימה ברזילאית ושחמט.
כשהיה בן עשר עברה המשפחה לעמק יזרעאל, ובעקבותיהם עברו גם קרובי משפחתם וחברים. בתחילה התגוררו בקיבוץ רמת השופט, לאחר מכן בקיבוץ דליה, ואז עברו לבית שבנו בקיבוץ מגידו.
ניב למד כשנה בפרויקט למחוננים של המכללה האקדמית "אורנים" בקריית טבעון. אט-אט החל להשתלב בחינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ – השתתף בפעילויות חברתיות בבית הילדים.
בשעות הפנאי אהב לשחק במשחקי מחשב ובאופן כללי הצטיין בטכנולוגיה. כן אהב לבלות עם חבריו. יחד צפו בכדורגל, לעיתים גם עם אביו, ובגיל שלוש-עשרה טס עם אביו לברצלונה לצפות במשחק.
עם המעבר לעמק, ניב המשיך לנגן בכינור והשתפר מאוד. מכיתה ה' ועד כיתה ח' ניגן בתזמורת של עמק יזרעאל, ובין היתר הופיע עימה בווינה, בירת אוסטריה. בכיתה ח' החליט לוותר על החוג ועל התזמורת והתמקד בפן החברתי בחייו, אך המשיך לנגן בכינור חשמלי בהרכבים בקיבוץ. אחר כך החל לנגן בגיטרה קלאסית ועבר לגיטרה חשמלית. בהמשך ניגן עם חבריו באירועי מוזיקה ובהפקות שנתיות ב"שומריה" ואף נמנה עם צוות המלחינים של אירועים אלה.
ניב הביא עימו את המוזיקה שלו לכל מקום בו היה, וידע להתאים מוזיקה לכל סיטואציה. המוזיקה ליוותה אותו גם בזמן שירותו הצבאי - באימוני ספורט שהוביל ובתורנויות שאופיין אפשר זאת .
בתום לימודי היסוד החל ללמוד בבית הספר התיכון האזורי "מגידו" בקיבוץ עין השופט. ניב הצטיין בלימודים, בעיקר בתחומי העניין שלו (מתמטיקה, אנגלית ומחשבים). אף על פי שבכיתה י"ב הקדיש עצמו יותר לחיי החברה ופחות ללימודים, בלטו יכולותיו במבחני הבגרות.
מכיתה ז' היה חניך בקבוצת "אופק" במוסד החינוכי "שומריה" – פעילות בלתי-פורמלית אזורית של תנועת "השומר הצעיר". תחילה היה שקט, אך עם הזמן גברה מעורבותו בפעילות, הוא העמיק את קשריו והרחיב את מעגל חבריו מהאזור. מכיתה ח' היה נשאר לישון במוסד פעם בשבוע במסגרת הפעילות, ובכיתה י"ב כבר שהה שם שלושה לילות בשבוע. חיי החברה שלו היו פעילים, החברים היו לו כאחים, ו"שומריה" הייתה חלק חשוב בחייו, על ההווי וההומור הפנימי שלה. ניב מצא שם את מקומו.
בכיתה י"ב נסע למשלחת נוער לפולין במסגרת בית הספר. היה זה מסע רב משמעות עבורו, אך את חוויותיו משם שמר לעצמו.
ניב היה נער משפחתי וחם, אוהב ואהוב. מעורב בחיי המשפחה המורחבת ושותף פעיל בכל אירוע ויום הולדת. הפגין רגישות יוצאת דופן לאפיוניו של כל אדם ובפרט לאחותו נועה, הצעירה ממנו בארבע שנים וחצי, שמגיל צעיר ניכר כי אישיותה וצרכיה אחרים ומיוחדים. הוא תמיד מצא דרכים לשחק איתה, להרגיע ולהגיע אליה אף שלא דיברה. היה ביניהם חיבור חזק והוא אהב אותה. גם הקשר עם אחיו יונתן, הצעיר ממנו בעשר שנים, היה קשר חזק ומיוחד. אוהביו העידו על הדמיון החיצוני והאישיותי הרב ביניהם.
כחלק מ"שומריה" השתתף פעם בשבוע באימוני הכנה לשירות הצבאי. היה לו ברור שהוא רוצה לשרת אך ורק ביחידת חיל רגלים, להיות קרבי ולעשות שירות משמעותי. מאחר שהרכיב משקפיים מגיל צעיר ולא רצה שאלה יפגעו בסיכוייו להתגייס ליחידה קרבית, בכיתה י"ב עבר ניתוח לייזר להסרת משקפיים, ובעקבות זאת עלה הפרופיל הרפואי שלו.
ביום 21.11.2017 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "רותם" בחטיבת "גבעתי" של חיל הרגלים, כפי שרצה. היה לו חשוב להצטיין, להפיק את המיטב מהשירות ולתרום ככל יכולתו. משיחות עם חבריו לשירות, ממכתבים רבים שבהם סיפרו עליו חבריו וגם ממכתבים בודדים שכתב הוא עצמו, ניכר כי בתקופה זו גילה את המנהיגות השקטה שניחן בה, את הנתינה שבו ואת הכוחות לתת מעצמו לאחרים. הוא לקח על עצמו לשמש דוגמה לאחרים ולתמוך בהם.
לאחר שסיים את המסלול בהצלחה, הוצב באזור רצועת עזה. ככל שהתקדם בשירות, התעורר בו הצורך לתרום מיכולותיו ובקיץ 2018 יצא לקורס מפקדי כיתה (מ"כים). במהלכו כתב מסמך ערכים הכולל את ה"אני מאמין" הפיקודי שלו, ובו בולטים מנהיגותו, רצינותו, רצונו לתרום, יושרתו וגם השטותניקיות שלו. היה לו חשוב להיות אוזן קשבת לחיילים, ליצור עימם קשר משמעותי ולשמש להם דוגמה. במסמך כתב ששלושת הערכים המובילים בעיניו הם רעות, מקצועיות ואמינות, ושהמוטו שלו לכיתתו יהיה: "אם אתה עושה משהו, תעשה אותו על הצד הטוב ביותר ועד הסוף". הוא חש אחריות לא רק להישגים המבצעיים של חייליו העתידיים אלא גם לחום ולקשר, להקשבה ולתקשורת עימם. בסיכום המסמך כתב: "הכיתה שלי תירה הכי טוב, תהיה בכושר מטורף ותצעק הכי חזק. תשב ותריץ צחוקים ויעמדו הכי טוב בכל מסדר, ייקחו הכול בראש טוב וגם ברצינות כאילו הם מחר במלחמה ... ויפנו אליי לכל דבר". מפקד חטיבת "גבעתי" אמר שעל פי ה"אני מאמין" של ניב, ניכר שהיה מפקד בכל רמ"ח איבריו.
במחלקתו היה ניב יותר מחבר, הוא היה "הפסיכולוג" של המחלקה, תומך ומרים את המורל. אחד מחבריו הקרובים סיפר שבזכותו סיים את מסע הכומתה, וחבר אחר סיפר שכל אימת ששיתף אותו בקשייו, היה ניב מעודד אותו. אדיב, חברו מקורס מפקדי הכיתה, כתב: "בחור עם לב זהב שכולו נתינה והתחשבות באחר ... כל פעם שהייתי צריך משהו, הייתי יודע שכשאני מסתכל הצידה, אתה תמיד תהיה שם".
שאפתנותו באה לידי ביטוי בהיותו קלע מצטיין ובניסיון התמידי להשתפר בכל תחום. "תמיד דחפת, תמיד שאפת להכי גבוה, להגיע ראשון אבל ביחד ... תמיד לנסות להבין ולברר כל דבר ולחקור עד הפרט הכי שולי, כי זה מי שאתה – גאון, תמיד בראש, תמיד מוביל, הכי חזק", סיפר אביאל, חייל במחלקה. באחד מאימוני הכושר, כשהחיילים נדרשו לבצע תרגיל עם הרמת אבן כמשקולת, רובם חיפשו אבן קטנה ככל האפשר, אך ניב בחר באחת גדולה. כשהיה אחראי הכושר הגופני, הוביל את המחלקה שלו להצטיינות.
כאדם צנוע לא סיפר הרבה על מעשיו. לדברי אימו, "כגודל האישות הגדולה שלו, הגאונות והכישורים, כך היה צנוע". עם זאת היה חריף ואמר את דעתו בשנינות ובתמציתיות.
בשקט שלו יצר ניב קשרים עמוקים עם אנשים רבים, בזכות הנוכחות והכריזמה שלו שבלטו גם בלי שעמד במרכז. הוא היה מרשים ונוגע. כשהיה לו מה לומר, הייתה זו שורת מחץ שכולם הקשיבו לה, ודבריו היו מלאי אמת ויושרה. מפקד הפלוגה שלו כתב: "פניך חצי מחייכות חצי רציניות, קולך מדבר בקול מעט נמוך ושקט, והסביבה שותקת כאילו רק אותך רצו לשמוע". כן כתב: "שקט, רוגע, קור רוח, ענווה – אתה, ניב, הוּבלת מאותן תכונות בצורה מדהימה. הכוח והעוצמה שלך נבעו מתוך קור הרוח והשקט ששרר בך".
ניב מעולם לא התלונן במהלך השירות. חייו היו מלאי אתגרים וסיפוק מנתינה, הוא היה מוקף בחברים והיו לו תוכניות רבות לעתיד.
רב-טוראי ניב לובטון נפל בעת שירותו ביום ה' בשבט תשע"ט (11.1.2019). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקיבוץ מגידו. הותיר הורים, אח ואחות.
נעם, מפקד המחלקה של ניב כתב: "יוצא לי הרבה לחשוב עלינו, על מה אני עושה פה, איפה טעיתי ... בחרנו ללכת בדרכך, ניבי, ולהתחקות לדמותך, לבחור בנכון ולא בקל, להמשיך ולעשות אבל בדרך שלך, בדרך שאתה האמנת, באהבה, בענווה ומתוך דאגה לאנשים שלנו.
ניב, אני אוהב אותך ומתגעגע, קשה לי שאתה שותק, אל תשתוק, תדבר איתנו. תגיד משהו, מילה אחת שתבריח את כל הפחד, שתעלה בנו חיוך. תמיד ידעת איך לגרום לאנשים לחייך. אני לא צריך תזכורות, ניב, יש לי פצעים מדממים בלב שיגלידו לצלקות, שכל פעם יזכירו לי, יזכירו עד כמה אני אוהב וחסר ומתגעגע. מתגעגע אליך ילד".
אורי, חברו למחלקה, כתב: "הרגשת לי כמו בית, מישהו שדומה לי באמת, סוף סוף עוד קיבוצניק מהצפון. תמיד מדברים ומנסים לשכנע אחד את השני לבוא, להיפגש, לצאת ביחד בסוף השבוע, כי – אין מה לעשות – החיבור היה פשוט טבעי. באמת שאתה דמות להערצה, לא מוותר, לא נשבר ... שום קושי לא יעצור אותך. אחד שלא מסתפק ביכולות שלו ... לא משנה כמה אתה טוב, פעם הבאה אתה מבטיח שתהיה יותר טוב".
אביאל, חבר מהמחלקה, כתב: "היה מספיק שתי דקות איתך כדי להבין כמה אתה חכם, חזק, כריזמטי ולוחם, פשוט לוחם של החיים ... עברנו תקופות קשות ויפות, חלקן שוברות וחלקן בונות ומעצימות, אבל תמיד היה שם החיוך שלך והחיבוק שלך והבדיחה שהגיעה בדיוק בזמן ... אתה היית חלק חשוב וגדול מהמחלקה הזאת, ועכשיו אתה הלב הפועם שלה".
במלאת שנה לנפילת ניב ספד אלישיב, חברו מהגדוד: "אתה אחד האנשים הטובים שהכרתי. קשה למצוא היום אנשים שחושבים טוב, טוב בלי אינטרסים, טוב עם משמעות. שנה שלמה שהחיים שלי נעצרו ואני מחפש את הטוב, את הבסיס שלו. הבסיס היה בהיר איתך ... אהבתי לשחק איתך את משחק המוחות. חשבנו באותו קצב אבל בצורה שונה. היו ויכוחים והיו גם רעיונות טובים, אבל תמיד המשכנו לשחק ... כבר אין לי מילים ומחשבות כי החיים גמרו אותם. אחי, אוהב אותך ומתגעגע".
אדיב, חברו מקורס מפקדי הכיתה, כתב: "בכל מה שנגעת, הצלחת, היית פשוט בן אדם כישרוני. צחקנו, העברנו את הזמן תמיד בנעימים. תמיד היה כיף איתך ... איבדתי חבר יקר, חבר שהיה יותר מאח ולפעמים גם החליף את הוריי. אם הייתי יודע שזה מה שיקרה, לא הייתי משחרר אותך לרגע, הייתי מחבק אותך יותר".
לזכר ניב קעקעו חבריו הקרובים על גופם כינור עם מיתר קרוע.
חודשים ספורים לאחר נפילת ניב החלה ביוזמת הוריו הקמת פינת זיכרון במגידו, ומהשלבים הראשונים השתתפו בהקמה בני המשפחה, חברים וקהילה שליוו את חייו. המקום משתלב בנופו של האזור, עשוי מעץ, אבן וצומח ומסמל את אישיותו המתחשבת בסובביו ובסביבה. מבנה פינת הזיכרון ואִפיונה אף הם מספרים עליו – שביל מתפתל מסומן באבני צור, עצי שקד, ספסלי אבן טבעית ופרחים, שמוביל אל מרחב מעגלי מוקף שיחים ועצים שיניבו פרי ויסוככו על ספסלי עץ תחתם. במרכז השטח ספסל המפוסל ברגישות בגזע גדול, עשיר בפיתוחים טבעיים ומעליו תסוכך ערבה בוכיה. כל אלו מסמלים את עוצמתו השקטה של ניב, יופיו ואישיותו הענווה המזמנת אליה, שומרת ועוטפת את סובביה.
ניב מונצח בקיבוצו עם כל הנופלים בני המקום, ובאנדרטה לנופלים בני יישובי המועצה האזורית "מגידו".