קורות חיים
יעקב-יצחק, ("ישה") בן ד"ר אלעזר ולנה לבית סגל, נולד ביום הכיפורים, י' בתשרי תרפ"ח (6.10.1927), קובנה, בירת ליטא. מצאצאי רבנים ואנשי תורה וחכמה ופעילות ציבורית. נתחנך בעברית החל מגן- הילדים. עלה עם המשפחה לארץ במאי 1935 בעקבות אביו שעלה ב-1934. בשנת 1941 גמר בהצטיינות את בית-הספר העממי העירוני "נס-ציונה" בתל-אביב, עבר בסטיפנדיה לגימנסיה "הרצליה", השתתף באגודת הצופים שלה, סיים במחזור ל"ג ב-1945, יצא לשנת- שירות בגניגר וחזר באמצע השנה מטעמי בריאות, ובאוקטובר 1947 יצא לשירות חלקי. החליט ללמוד רפואה בפקולטה העתידה להיפתח בירושלים. בינתים השתלם באנגלית ובצרפתית. הגיע לבקיאות רבה בספרות העברית והעולמית, למד כתבנות וקצרנות בעברית ובאנגלית, התחיל ללמוד כלכלה בבית-הספר הגבוה למשפט וכלכלה בתל-אביב ועבד במשרד של חברת-ביטוח. ל"הגנה" הצטרף עוד בגימנסיה, אך אפילו להוריו נודע הדבר רק לאחר כמה שנים. בוטח בעצמו, יפה-תואר, בעל קומה זקופה, גאה ובעל הכרה לאומית. את ריב המפלגות שנא. התאמן בכל סוגי הנשק שהיו אז ל"הגנה", ומראשית מלחמת- השחרור שמר והגן על גבולות תל-אביב. ב-1.2.1948, עוד לפני צו הגיוס, התגייס לשירות מלא, גמר קורס לחובשים ויצא לחזית בתפקיד חובש פלוגתי וחבר המטה של פלוגה באחד הגדודים שבחטיבת "גבעתי". שמר על המוסר הרפואי כרופא זקן ורגיל והעלה את שירותו לרמת אמנות ועבודת-קודש כאחת. השתתף בהגנת תל-אביב, במבצע "נחשון", בליווי שיירות לירושלים ובקרבות הנגב. היה למופת בקור-רוחו, באומץ לבו ומסירות-נפשו בכל קרב שהשתתף בו, ושום מטר כדורים ופגזים לא עיכב בעדו מהגיש עזרה לפצועים, עבודה שיש לעשותה בקומה זקופה. בקרב על אשדוד, אור ליום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948), נפצע בגבו ולאחר שנחבש בידי חבר סירב לעזוב את שדה-הקרב והוסיף לעזור לפצועים כאילו לא קרה לו דבר. בשוב הפלוגה מהקרב נפקד מקומו וזמן רב נחשב כנעדר. חדשים מספר אחרי כיבוש אשדוד נמצא, ביחד עם חבריו, בקבר-אחים במרחק 10 מטרים מעמדת האויב המצרי. הם הועברו לבית-הקברות הצבאי של חללי חטיבת "גבעתי" בכפר-ורבורג ונטמנו בקבר-אחים. ועדת המטכ"ל להצעת הצטיינויות החליטה בשעתה להעניק ליעקב החובש את אות-ההצטיינות הגבוה בעד מעשי-הגבורה היוצאים מהכלל שביצע בקרבות.