קורות חיים
בשבת, ב' של חול המועד פסח תשל"ו, נולד ארנון בבאר-שבע להוריו, לאורה ואורי, ולאחיו התאומים נילי ויונתן. בהיותו בן שנתיים עברה המשפחה לעומר. לאחר עשר שנים בעומר חזרה המשפחה לבאר-שבע וארנון המשיך את לימודיו בביה"ס "יעלים" ואחר-כך בביה"ס תיכון מקיף א' בבאר-שבע. ביום ראשון, 31.8.1994 התגייס ארנון לצה"ל והצטרף לחטיבת "גבעתי". ארנון עבר את מרבית תקופת הטירונות, כאשר קרוב לסיומה עבר לפלוגת המפקדה מסיבה רפואית. העברה היתה לפי בקשתו של ארנון. ביום שני, 6.3.1995, לאחר תום חופשה, בדרכו חזרה לבסיס שם ארנון קץ לחייו, עוד בטרם מלאו לו 19 שנים.
במכתב שהשאיר אחריו, איננו מאשים את צה"ל במעשהו. אין הרבה טעם לנסות להחיות את ארנון במילים על דף מודפס. מילים לא היו המדיום של ארנון. ארנון לא היה מסוג האנשים שאפשר לספר אודותם במילים נשגבות וכאילו להציב אנדרטה להנצחתו. ארנון, אשר היה רגיש לכל זיוף, ולעג לכתובות נמלצות ולאנדרטאות, לא היה מרגיש נוח עם כך. ארנון היה בעל דמיון עשיר וחוש הומור מפותח. כל מיודעיו הכירו אותו כצעיר שקט, אך עליז וחייכן. הוא היה בחור מופנם, רגיש, חכם ובעל מודעות עצמית מפותחת ביותר. העסיקו אותו בעיות מהותיות מאוד של ערך החיים ומשמעותם. לארנון היה קשר חזק עם אחיו ואחותו, בעיקר עם אחיו, עמו נהג לבלות שעות רבות בשיחות, טיולים רגליים ונסיעות במכונית. היתה לו חוכמת חיים רבה, יחסית לגילו הצעיר. ארנון היה טבעי וחופשי. הוא לא יכל היה להזדהות עם תחום מסוים עד הסוף, כך שניתן יהיה לתלות עליו תווית של תחום שהיה בכוחו לסחוף את ארנון לתוכו. לא התאים לארנון לתלות על עצמו תווית כשם שתולים על מאובנים או חרקים במוזיאון או על צמחים בגן הבוטאני. אנשים, בעלי-חיים, חפצים... אף אחד מאלה לא הווה כוח משיכה חזק דיו עבור ארנון שהוא חופשי גם להביא את עצמו למצב - שגם הוא חופשי וטבעי - ולא להיות.