קורות חיים
יהודה ("פולדי"), בן ירוחם ורחל, נולד ב-28.7.1927 במנהיים, גרמניה. כבר בכיתה א' בבית- הספר העממי אשר בליל (צרפת) החל את מאבקו כיהודי גא ונפרע מחבריו הגויים שהקניטוהו בגלל יהדותו. עלה ארצה עם הוריו בשנת 1935. מגיל רך נמשך אל הלימוד המעשי ועסק בפירוקם והרכבתם של כלים שונים, אופנוע וכו'. אחרי גמר בית-הספר העממי למד בבית- הספר המקצועי "מונטיפיורי" והצטיין בו. היה חובב ספורט והשתתף בפעולות ספורטיביות ובהתאגרפות ב"הפועל". בן 15 נכנס ל"הגנה". בסוף 1944 הצטרף לקבוצת "שדמה" בגינוסר, לאחר שבבית הפילו גורל בינו ובין אחותו, מי מהם ילך להכשרה המגויסת של הפלמ"ח. הזכות עלתה בחלקו של יהודה. הוא נתמלא אושר וניסה לנחם את אחותו: "סלחי לי, כנראה שכך צריך להיות". החליט שלא לחזור העירה: "לא אוכל לוותר על שקט החיים. מקומי במקום שם השדה והירק". אולם כשחלה אביו נאלץ לשוב הביתה וקיבל חופשה ממושכת כדי לעזור להורים. עבד כמכונאי. הצליח בעבודתו. ולאחר בחינה נתמנה כפועל מסוג א' במוסך "דן". אך געגועיו על ה"חברה" שלו היו עזים ומשעלתה הקבוצה להתישבות והוא לא יכול להשתחרר מהעבודה ולעלות עמם, נפגע עד מעמקי נפשו. כשנוכח שלא יוכל לחזור להכשרה. שב לפעילות ב"הנוער העובד", בספורט.
והדריך בנשק ב"הגנה". עם הכרזת או"ם יצא לעמדות בגבולות תל-אביב וליוה שיירות לירושלים (גם אחותו ליותה שיירות ובאחת המכוניות גילו כי שניהם נושאים באותו תפקיד). אחר-כך שימש מדריך במחנות-צבא, אולם דרש כי ישלחוהו לקרבות. שירת בגדוד אחד בחטיבת "גבעתי" והשתתף בקרבות יבנה - אל א-ריש. לטרון, אבו-שושה, אל-קבאב, ברקה. סיים קורס מ"כ בנען. וכמפקד ראה מחובתו לשמש דוגמה לכיתה. כשמצא כסף אצל ערבים לא לקח אותו לעצמו כי אם מסרו לגדוד. ב-3.6.1948 יצא מבסיסו בתל-נוף לפעולה באשדוד. באותה שעה נכנסה ההפוגה לתקפה והקבוצה קיבלה פקודה לסגת. כשנודע כי המצרים הפרו את צו ההפוגה, יצאו שנית להתקיף, אך האויב ארב להם והתפתח קרב עז.
כמה מאנשי צבא ההגנה נעדרו מהפעולה ויהודה ביניהם. לאחר 6 חדשים נמצאה גויתו ונקברה בקבר-אחים בכפר-ורבורג. שלושה ימים לפני נפילתו היה בבית 5 דקות. שבועים לפני נפילתו, כשנהרג בן-דודו. אמר: "אף אחד אינו רוצה למות, אך זה גורל... בלי קרבנות לא רוכשים מולדת. אולם בדבר אחד בטוח אני: בשבי לא יצליחו לקחת אותי - אילחם עד שאפול".