קורות חיים
חיים, בן בנימין ובלה, נולד ביום כ"ה בטבת תרפ"ז (30.12.26) במחנים. היה ילד יפה וחביב. סיים את בית-הספר העממי ושתי מחלקות של בית-ספר תיכוני ועבד במשק הוריו בבאר-טוביה. ידע כל מלאכה במשק - חשמלאות, נגרות, בנאות וגם את עבודות-הבית השונות. היה בגדנ"ע בבאר- טוביה ואחר-כך בכיתת סיירים בחי"ש המקומי. ב-30.11.1947 התגייס גיוס מלא לחי"ש הנפתי והיה ממגיני באר-טוביה הראשונים. "עכשיו כדאי לחיות" - אמר לחבריו - "ואת חשבון הקרבות אסור לעשות כשמדובר על עצמאות ומדינה". הועבר לחטיבה ולגדוד אחד ושירת כחבלן. נשלח לחולדה, גזר וכפר-אוריה והשתתף בפעולות רבות. לא ידע היסוסים והיה הראשון בשורת הלוחמים ובמקומות סכנה התנדב בקביעות להיות גשש וחבלן. ליוה שיירות לנגבה, גת, גל-און וירושלים. היה יושב קר-רוח ליד אשנב היריה ומרגיע אחרים. ובהגיעו למקום-מבטחים היה מתחיל מחדש בויכוחיו הסוערים עם אנשי הקיבוץ ומסביר בהתלהבות את עקרונות המושב, ואת דברי א.ד. גורדון על עבודה, תרבות ולאומיות. היה ער לפעולה חברתית ויוצא ללא רתיעה לפעולות קרב. בתנאים הקשים של המלחמה נתגלה ברוח החברות שבו ובטוב-לבו. היה מחליף את המקלען בנשיאת ה"ברן" או לוקח את תיק התחמושת מחבר שאפסו כוחותיו. על אף מזגו החם היה בעל משמעת. לאחר ליל-סיור קשה בכפר-אוריה קיבלה מחלקתו צו לצאת לחולדה, והאנשים רגנו. חיים אמר: "מחר עלולים הנשים והילדים כאן לרעוב ללחם, ואנו נעשה חשבון של עייפות ? זו לא שיטה !" ומיד החל להכין עצמו לדרך. דבריו הוסיפו מרץ לחבריו. כחבלן הועבר סמוך לכפר הערבי מע'אר. על כביש עזה-תל-אביב, והצליח לחדור לכפר ולפוצץ שם יחידי את בית-הספר הגדול. שהחל לשמש כמפקדת הכנופיות. נפל ביום כ"ד באדר ב' תש"ח (4.4.1948) בהתפוצצות מוקש בתל-נוף. למחרת היום הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות בבאר-טוביה.