קורות חיים
דניאל (עוזי), בנם של בן-ציון (יוליוס) וחנה (גרציה). אח בכור ללאה ונכדו של מאיר קרטשבסקי (מראשוני הבונים בראשון-לציון). נולד ב-3.10.1922 בתל-אביב. ב-1927 יצא עם הוריו לקהיר שבמצרים ולמד שם בבית-ספר איטלקי. בשנת 1934 חזרה משפחתו לארץ והתיישבה בראשון-לציון.
דניאל למד שנים אחדות בבית הספר העממי "חביב" ואחר-כך יצא לעבודה. בסוף 1940 החל לעבוד במחלקת ההנדסה של הצבא הבריטי במחנה צריפין (סרפנד). הוא התמחה בעבודות מתכת (שרברבות, מסגרות, מכונאות), ולפי הוראות מפקדיו ב"הגנה" המשיך בעבודה עד פברואר 1948.
את זמנו הפנוי הקדיש בעיקר לספורט בסניף "הפועל" בראשון לציון. השתתף בקורס ארצי למדריכים לתרבות-הגוף, בהתעמלות ובמשחקים, הוסמך מטעם המחלקה לתרבות הגוף לשיפוט במבחני "אות-הספורט". השתתף בארגון מפעלים ספורטיביים וחברתיים של "הפועל" במושבה ואף שיחק כדורגל ב"מכבי" והיה מבין השחקנים המשובחים. הוא מילא את תפקידיו בענווה ובמסירות מתוך רצון לתרום את חלקו להעלאת הכושר הגופני של הנוער העברי בארץ.
ב-24.2.1948 התגייס לפלוגה הניידת במושבה ושירת בכיתה להבטחת פועלים בפרדסים בנפת אפרים ובשירותים אחרים. עם הקמת המדינה, הצטרף לחטיבת גבעתי ושירת בגדוד אחד של צבא ההגנה לישראל. השתתף בפעולות כנגד הפרעות הערבים לתחבורה העברית ופיצוץ גשרים בכביש יפו-רמלה, כיבוש הכפר רובין ומחנה צריפין.
בהמשך, התנדב ליחידת החבלנים כי ביקש להביא תועלת גם בבקיאותו בעבודות מתכת, אחרי סיום קורס קצר יצא לפעולות. שירת גם כמקלען ובאותן מידות הפשטות והמסירות שנהג בהן בעבודה ובספורט - נהג כעת בצבא. נשתבח בדייקנות ובאחריות במילוי פקודות וביחס חברי ונכונות לעזרת הזולת, ואפילו איבתו לאויב המצרי ("היום צריך לדפוק בהם כראוי, אני רוצה להיות הראשון להריגה בהם", היו דבריו לפני צאתו לקרבו האחרון) נבעה יותר מתוך אהבה למולדת ולעם מאשר מתוך שנאה לאויב.
אחרי ההפוגה הראשונה הועבר עם יחידתו דרומה, השתתף בפעולות פשיטה על כפר קסטינה ובמיקושים בשטח ההפקר ליד אשדוד. שם, בשמשו כמקלען בפשיטה על המערך המצרי בקרב בחזית אשדוד, נפל ביום י' בתמוז תש"ח (17.07.1948).
מפקדו כתב להוריו: "לכם, הורי הבן הגיבור, אנו אומרים: היו גאים על בנכם, כי רק הודות לבנים כאלה הוקמה מדינת ישראל".
הוא למנוחות בראשון לציון. הותיר אחריו הורים ואחות. אחותו לאה קראה לבנה בשמו- דניאל.