סא"ל יצחק יואב דובנו ז"ל

קורות חיים

בן משה ורחל. נולד ב-5 בפברואר 1913 בולוצלאבק שבפולין. שנות נעוריו עברו עליו על גדות הוייכסל, שם גדל והיה לעלם חסון ובעל נפש עשירה. בילדותו הצטיין כמעט בכל ענפי הספורט. היה מנצח במשחקים עם חבריו והם שהתגאו בו בחצותו את נהר הוויסלה לרחבו משאיר הרחק מאחריו את נערי הגויים.

היה ממיסדי קן "השומר הצעיר" בעירו וממדריכיו המעולים. שנים רבות לאחר-מכן זכרו חניכיו הרבים בכל קצוות הארץ את איציק מדריכם ודיברו עליו בהערצה. גם טוסיה אלטמן, גיבורת הגיטו בפולין, היתה חניכתו בימים ההם.

ב-5 בפברואר 1933 עלה לארץ והיה ממניחי היסוד לקיבוץ אשר שכן בנחלת-יהודה והקים אחר-כך את נגבה. במשך שנים היה פעיל בשליחות ובתפקידים צבאיים מחוץ לביתו, אך היה קשור בנפשו לעניני המשק, וכשהיה בא לחופשה התעניין בכל הנעשה, יצא לשדות, האזין לדברי החברים, חיוה דעתו, וחי בכל לבו את צמיחתו של הישוב ודבק באדמתו.

בעל נפש בריאה, איש השלמות הנפשית. את אשר הרגיש אמר, בלא להעלים דבר. גלוי וישר - כגופו הזקוף. התעניין מאד בציור ורבים מדפי יומנו מוקדשים להערכת תמונות ולניתוח תכנן. ראה בציור את עשרו של הטבע, את יפי החיים והנוף. אהב גם את עולם הצלילים והגה גם בנפש האדם, בפסיכולוגיה.

כמעט כל שנותיו בארץ קודש היו ל"הגנה" בה בלט כמדריך, איש המדע הצבאי, מתכנן, חוקר, שקוד על לימוד ההיסטוריה הצבאית, קורותיהם של לוחמים מצביאים גדולים וכותב מאמרים ב"מערכות". ובכל ידיעותיו אלה ידע לצקת מרוחה של הארץ ומיחודה. חניכים רבים העמיד יצחק ב"הגנה" ובפלמ"ח שהיה מראשוני חבריו. בלב פקודיו - המפקדים - נטע את המסירות ללא גבול ואת הרצון ללמוד.

באביב 1943 עם ארגונו מחדש של מטה הפלמ"ח וחילופי הגברא, שחלו בפיקוד הבכיר של החטיבה, מונה לקצין ההדרכה הראשי של הפלמ"ח. היו אלה שנות העיצוב של הפלמ"ח, ותפקיד קצין הדרכה ראשי היה תפקיד מפתח, שהשפעתו היתה רבה בעיצוב דמותו של הפלמ"ח ובגיבוש תורת הלחימה שלו.

יצחק היה מחסידיה וממטיפיה המובהקים של לוחמת הגרילה והקומנדו. פירות עבודתו ניכרו לאחר מכן ברמת האימונים של היחידות, בפיתוח מקצועות חדשים ובהעלאת שכבת מפקדים צעירה, שהצטיינה במחשבה מקורית. שכבת מפקדים זו, היא שביססה, הלכה למעשה, את התורה הצבאית הפלמ"חית בבתי הספר למ"כים.

יצחק עצמו לא נטה בילדותו ללימוד המתימטיקה, אבל בהגיעו להכרה, שהיא דרושה לו להשלמת ידיעותיו בתחום הצבאי - העמיק את ידיעותיו גם במדע זה. וכך בכל מקצוע שעסק בו.

בפרוץ מלחמת העצמאות היה יצחק מפקד נגבה. דמותו עודדה את הלוחמים ויזמתו עמדה לה לנגבה בימים הקשים של המצור. הוא תבע התגייסות נמרצת לחפירת תעלות מגן וקשר, מקלטים וביצורים בקנה-מידה, שנראה בימים ההם, כבלתי מתקבל על הדעת. אחרי-כן נוכחו הכל, כי ידע יצחק את אשר תבע.

ביום 21 במאי 1948, כשהמצרים הרגישו בריכוז צבא בנגבה, החלו להפציץ את המשק. יצחק עסק בכתיבת פקודת-היום, שעיקרה היה החשת העבודה בביצורים. הוא קפץ לתוך התעלה ונהרג כשידו מושטת אל על, בתתו את פקודתו האחרונה לירות באוירוני האויב. נקבר בו ביום בנגבה. הניח אשה ו-3 בנות. הוענקה לו דרגת סא"ל לפי פקודת מטכ"ל.

בתקופת המחתרת נודע יצחק בשם "יואב" ועל שמו נקרא מבצע שחרור הדרום הרחוק - "מבצע יואב". משטרת עיראק א-סוידאן, שהיתה האיום של מגיני נגבה ואשר על כיבושה ננשפך דם רב - נקראה אף היא על שמו: "מצודת יואב" . נקראים על שמו גם מועצה אזורית יואב, קיבוץ שדה יואב וחמי יואב.

נכתבו דפים לזכרו בספר "בטרוף הסער", לזכר חללי נגבה, שהוציא קיבוצו. זמן קצר לפני שנפל נפצעה הבת הבכורה שלמדה ב"מוסד" במשמר העמק, בהתקפה על הקבוץ. בכל תקופת אישפוזה היה יצחק לידה יחד עם אמה. אך ביום הפלישה המצרית חזר לנגבה.