קורות חיים
רונן נולד באביב - הפריחה בעיצומה. על המדרכות בדרך לבית התינוקות, מחטי אורן נפולים, אבקה צהובה וכליל החורש סגלגל ומהודר, מבט אחד מגבוה ואתה משקיף אל עמק יזרעאל הנראה כמרבד משובץ בירוק. עוד פרק זמן חלף והצרחות מתחלפות בשקט, עליצות וסקרנות אל הנעשה סביב. אוהב לשחק עם מים, מכוניות, טרקטורים, אוהב להיות כמו אבא. השנים שחולפות כאילו מטשטשות את עמק הדאגה והחרדה הנלווים אליהן. לגדל ילד זה: לדאוג מפני מחלות, לשמור מפני חבלות (שרונן היה אלוף בהן), לכסות אותו בלילה, לשים לב שיאכל ועוד כהנה וכהנה דברים של מה בכך… וכל זאת כמובן בתחושה עמוקה ומתמדת של להעניק לו: חום, אהבה ותמיכה. גיל הנעורים: צמיחה פתאומית לגובה, הפנים מתכסות זקן. הירוק של העמק מתחלף בזהב החולות - הפיתחה, סביבה חדשה, מרגישים זרים, לא שייכים. רונן צועד כל בוקר לבית-הספר, נראה "זרוק" כזה, מרושל, מחוספס, חיוך קונדסי, ביישני… השיער פרוע וארוך והרבה וכמה שיותר "זרוק" יותר טוב. לראות את גיל ההתבגרות, זה גיל שטרם התנסנו בו כהורים והשאלות מעיקות. רונן מזדהה עם אבא, אבא הוא נושא להזדהות והערצה, בכל בעיה פונים לאבא, אבא הוא חברו היקר והטוב בעולם. עם גיוסו של רונן לצבא, מתחשלת אשיותו. כושר מנהיגות שהתבזבז על המדשאות של אשל הנשיא, מקבל את מימדו האמיתי. אנחנו מגלים בנער הזה את האכפתיות, הרצון לעשות דברים כמה שיותר טוב עם המון מסירות. רונן מגיע הביתה עם שברי הליכה, יבלות, פצעים וכאבי גב. תמיד מקורר או משתעל או חם. עד כמה התקשתי להבליג ולא להגזים בחשיפת גלויי הדאגה והחרדה. נצתרכתי לנהוג באיפוק רב, כל אותם ערכים שעליהם צמח נבנו וטופחו בידינו האוהבת ובעזרת מוריו, מחנכיו ומפקדיו. רונן היה תבנית נוף מולדתו. כשהילד ה"זרוק" הזה נקרא לשעת האמת הוא לא היסס והוכיח שמשמעותם של הדברים החשובים בחיים ברורים לו עד הסוף.