סמ"ר נריה בלטה ז"ל

קורות חיים

בנם של בזטו בת שבע ומהרי רחמים. נולד ביום ו' בתשרי תשס"ג (11.9.2002). ילד שני במשפחה. אח לדביר, אלישיב, עמיחי, יסכה, עטרת והודיה.

נריה גדל והתחנך ביישוב שבי שומרון. ילד עם עיניים טובות, לב רחב, חיוך כובש וצחוק מתגלגל. מהוריו ינק ערכים של יהדות, ציונות וכיבוד הזולת. בתיכון למד בישיבה החקלאית "רגבים בעמק" בקיבוץ טירת צבי. עבודת האדמה והתיישבות היו חלק בלתי נפרד מאישיותו. נריה היה נער ישר דרך, חרוץ וצנוע. מדי בוקר השכים קום להתפלל ויצא עם חבריו לעבוד בשדות. גם כשיצא לחופשה, חילק את זמנו בין התנדבות בחוות חקלאיות לבין משפחה וחברים.

בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. נריה כיבד את הוריו והסב להם גאווה ונחת. עם אחיו ואחיותיו טיפח קשר חם וקרוב ועמד תמיד לצידם. אחיו דביר סיפר שהיה עבורם מודל לחיקוי ולהערצה.

בסיום לימודיו התנדב לשנת שירות בכפר הנוער החקלאי "מקווה ישראל". נריה היה מדריך אהוב שייעץ, תמך והנחיל לחניכיו ערכים של עבודה, חיבור לאדמה ואהבת הארץ. עמיתיו תיארו אדם אידאליסט, אהוב על הבריות ורגיש לזולת.

ביום 15.12.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת "גבעתי". נריה בלט במקצועיותו, במסירותו ובכושר מנהיגותו וזכה להערכת מפקדיו. את מסלול ההכשרה המפרך סיים בהצטיינות. הוא יצא לקורס מפקדים, ולאחריו שירת כמ"כ (מפקד כיתה) הכשרות בסיירת. חבריו סיפרו על מפקד אהוב, אחראי ומלא באהבת אדם שנתן דוגמה אישית, הוביל והעצים את חייליו.

אדם מלא נתינה, נחישות וצניעות. חבר טוב ונאמן שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות, בחיוכו המאיר ובליבו הרחב כבש את לב כל מי שפגש.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר נריה הוקפץ עם יחידתו לשדרות ולנחל עוז, שם לחם באומץ לב ובגבורה במחבלים וחילץ תושבים. בהמשך, נכנס לרצועת עזה ושימש כסמל מחלקה. חבריו העידו כי ביצע כל משימה על הצד הטוב ביותר ומתוך תחושת שליחות עמוקה.

ביום 24.2.2024 נריה וצוותו שהו בח'אן יונס שבדרום רצועת עזה. הכוח נתקל במחבלים, ונריה הסתער וחתר למגע עד שנורה ונהרג. בתושייתו הציל את צוות הלוחמים שעליו פיקד. בתקרית נפצעו שלושה לוחמים נוספים באורח קשה.

סמל-ראשון נריה בלטה נפל בקרב ביום ט"ז באדר א' תשפ"ד (24.2.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות.

אימו בת שבע ספדה: "נריה היפה שלי, איך נפרדים מבן אהוב ויקר כמוך? לא נתפס שמהיום אדבר עליך בלשון עבר. אתה ילד עניו, עדין, שקט. נתינה זה חלק ממך ואולי בגלל זה נקברת בנתניה. התנדבת בכל מיני מקומות, היית בכל מקום שהיה צריך אותך. נפלת על הגנת הארץ, המדינה הקטנה שלנו, אתה גיבור אמיתי. כל הזמן הרגעת אותי: 'אמא, הכול בסדר'. האמת, קצת האמנתי לך, חשבתי שבאמת יהיה בסדר, אבל הרע מכול קרה, נפלת בקרב. אנחנו המומים וכואבים את לכתך... אוהבת אותך ולא מאמינה שעליי להיפרד ממך סופית, אהבה שלי. אמא".

ספד דביר אחיו: "איך מספידים אח קטן? האמת, אני לא כל כך יודע אבל אתחיל לספר עליך. איזה מיוחד היית, היית כובש כל מקום שהיית מגיע אליו, והכי יפה שאף פעם לא ניסית. איך היית עושה הכול בשקט, בענווה מתמדת כי זה מי שהיית. לא הבנתי איך ילד כל כך צעיר יכול לחשוב בצורה כל כך בוגרת ואחראית. נריה אחי, גדלנו באותו בית עם אותם ערכים ואותם עקרונות. אף פעם לא אמרתי לך את זה, אבל הערצתי אותך, אחי".

בני משפחתו של נריה פתחו דף אינסטגרם remember_neria_belete ובו מסופר סיפור חייו ומועלים תמונות, זיכרונות ופעולות להנצחתו.

הופקה מדבקה עם דיוקנו והמשפט שנריה נהג לומר לפקודיו: "תמיד תזכרו שהדרך היא החיים ואנחנו כל הזמן בהתקדמות".

הוכנס ספר תורה לעילוי נשמת נריה.

ביישוב שבי שומרון שבו התגורר נריה נחנך מצפה על שמו, ובני משפחתו פועלים להקמת מרכז תורני לצעירים לזכרו.

בכפר הנוער "מקווה ישראל" שבו התנדב הוקמה "הפינה השל נרי".

נריה מונצח במצודת יואב, בית חטיבת "גבעתי" בלכיש.