טוראי משה זילברשטיין ז"ל

קורות חיים

בן אריה ושרה. נולד בליל כ"ט בתשרי תר"צ (2.11.1929) בתל-אביב, בשעה שעוצר היה מוטל על העיר בגלל התסיסה השנתית המסורתית ביפו לרגל "יום הצהרת בלפור". בלמדו בבית-הספר "תחכמוני", הצטרף ל"עדת הצופים" הדתית והמשיך לפעול בה, גם כשלמד מסגרות ומכניקה כללית בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין. ב"עדה" נדרש לעבור קורס ולפעול בהדרכה, ומתוך ענוותנותו וחוסר רצונו לפקד, חזר אחרי זמן קצר אל השורה.

בגיל 15 הקדים ונכנס להגנה לפני חבריו ב"עדה". וכשנכנסו גם הם במאורגן, ביקש והשיג את העברתו אליהם. עבר את כל שלבי השירות (קשר-שליחות, גדנ"ע) עד לחבר רגיל ב"שורה". היה בגדנ"ע הדתי וב"משמרת אליצור". בהשתתפו בפעולה לרגל בוא אניית-המעפילים "יציאת אירופה תש"ז" לקה בדלקת בפרקי הרגליים, שגם בשלושה חדשי שכיבה במיטה לא נרפא ממנה כליל, אך מכאוביו אלה לא יכלו למנעו ממילוי חובותיו.



למחרת ליל ה-29 בנובמבר 1947 יצא להגן על שכונות הספר ופעם גם השתתף בליווי שיירה. בין פעולה לפעולה נאלץ לשכב בגלל התחדשות מכאוביו בפרקי הרגליים, אך סירב לציית להוראות הרופא שישכב כמה ימים רצופים, שכן לא רצה להיות "אינווליד" בשעה שהמולדת קוראת לו. סיים קורס לנשק כבד בכפר-סולד, שירת זמן מה בפלוגה המסייעת בשרונה, וכשנועד להישלח כמקלען בתגבורת הפלוגה הדתית לכפר-עציון, והרופא והמשפחה ניסו למנעו מכך, השיב בפסקנות, בהצביעו על תמונת ילדי דודו: "הן בעד אלו אנו נלחמים, למען ייטב להם". נשלח במטוס לגוש-עציון כמ"כ האחראי למכונת ירייה.

במכתביו מכפר-עציון השתדל להעלים מהוריו את המאמץ המוטל עליו למעלה מכוחו , כי רצה להרגיע אותם. פעל כמס' 1 ליד מכונת-ירייה ועמד ימים ולילות רצופים על המשמר עד אפיסת כוחותיו בגלל חוסר שינה. באחרונה חזר לנוח שעות מספר אחרי היותו בשירות 38 שעות רצופות, ולפני שהספיק להירדם הוזעק לעזרת העמדה במנזר הרוסי שהותקף קשה. תחת מטר יריות יצא עם חבריו בזחילה אל המקום והשיבו אש לאוייב במשך כמה שעות רצופות, עד שפגז האויב פוצץ אותו ואת חברו כאשר קנה המקלע בידו, - וכך נפל ביום כ"ה בניסן תש"ח (4.5.1948) ונקבר באדמת כפר-עציון. ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר עם שאר חללי הגוש למנוחת עולמים להר-הרצל בירושלים.