קורות חיים
בנם של עופרה-סימה ונחמיה. דור חיים נולד במושב שתולים שממזרח לאשדוד ביום י"ח בכסלו תשנ"ה (21.11.1994). ילד שלישי במשפחה, אחיהם הצעיר של שושנה שני ואביאל אברהם.
דור גדל במשפחה אוהבת, ילד מלא שמחת חיים שמגיל צעיר הפגין בגרות ואחריות. אחיו אביאל תיאר את מסירותו לבני משפחתו: "הוא אחי הקטן אבל הוא היה האח הגדול במשפחה". בן מסור וחבר נפלא, תיארו בני המשפחה, מלא באהבה ונתינה לזולת. אהב את משפחתו, את חבריו, את ארצו ועבודת האדמה.
מנהל התיכון האזורי במועצת באר טוביה, שבו למד דור, סיפר כי היה ילד מחייך שמכבד את כולם, ילד שאי אפשר היה לכעוס עליו. החיוך הפך לסמל ההיכר שלו, חיוך כובש, חיוך מהלב. כל חבריו של דור ציינו את שמחת החיים שלו, את טוב הלב הרב ואת נדיבותו יוצאת הדופן.
סהר, בת מושב ינון ואהבת נעוריו של דור, מספרת על מחזר עקשן ונחוש שבעזרת תשורות, שירים והרבה עדינות והומור הציע לה חברות ואף "נישואים" כבר בגיל שלוש-עשרה. היא מספרת על כישרונו המיוחד לפייס ולפשר בסכסוכים בין אנשים ומתארת אותו כבחור יוצא דופן, נדיב ורגיש, עם לב ענקי ושמחת חיים גדולה, שהיה טוטאלי בכל דבר, גם בזוגיות. סהר תיארה את אהבתו הרבה של דור לים, איך הם בילו שעות וימים בחיק הטבע והוסיפה ש"אנשים אהבו להיות לידו כי הוא נהג בחוסר אנוכיות מוחלט ונתן להם הרגשה טובה. כשהקשיב, הוא הקשיב באמת. כשעזר, הוא עשה את זה מכל הלב. והוא תמיד שפט אנשים לכף זכות".
ביום 22.7.2013 התגייס דור לצה"ל. הוא שירת כלוחם בחטיבת גבעתי, גדוד צבר (432), ובמהלך השירות התקדם לדרגת סמל. היה אהוב ביחידה ונתן את כולו למען אחרים. בני משפחתו מספרים על לוחם "שרוף" של גבעתי, שנלחם במבצע "צוק איתן" וחלם ללכת לקורס קצינים. אביאל אחיו סיפר כי אחיו הקטן "היה תמיד חייכן... לוחם שאהב את הצבא... אם שמע על חייל רעב היה מבקש כסף כדי לתת לו". חבריו ליחידה מספרים על חייל אמיץ, על חבר ורע אמיתי. כשדיברו אתו על תכניותיו לעתיד לאחר השחרור מצה"ל, סיפר דור על כוונתו לטייל, אולי לדרום אמריקה. אולם כשיצא מהבסיס בסופי שבוע, ביקש בעיקר לחזור הביתה אל חיק משפחתו, ולפגוש את חבריו ואת חברתו שכה אהב.
דור בלט ביחידה באומץ לבו, בנדיבותו, ברגישותו ובדאגה המתמדת לכל החיילים. במהלך שירותו הגיע לפלוגה חייל "בעייתי", בעל רקע אישי קשה שעמד בפני הדחה. דור נטל עליו חסות, עטף את הלוחם בכל דרך, דאג לו, נלחם עבורו, ואכן כעבור זמן קצר הלוחם היה לחייל מוביל ומצליח.
סהר, החברה, סיפרה שמגיל צעיר רצה דור להיות קרבי, והיה מתבדח אתה גם בימים הקשים של הלחימה: "מה הסיכוי שדווקא אני אחטוף משהו?..." והוסיפה "הוא לא התעסק במוות, רק בתוכניות על החיים... זה היה העתיד שלנו: בית קטן במושב, ילדים, אפרסמונים, אהבה".
ב-28.1.2015 בשעה 11:30 נורו טילי נ"ט לעבר שיירת כלי רכב גדודית, סמוך לגבול לבנון, ופגעו ברכב הסיור הצה"לי שבו נהג דור לצדו של מפקדו, רב-סרן יוחאי קלנגל. כשעתיים לפני התקרית כתב דור לחברתו סהר את מה שהסתבר בדיעבד כהודעה האחרונה: "את אהבת חיי הגדולה והראשונה. רציתי להגיד לך כמה שאני אוהב אותך, אישה לתפארת שיש בה הכול מהכול..." וחתם "אני אוהב ומתגעגע, געגועים גדולים, בעלך".
סמל דור חיים נפל בפעילות מבצעית במורדות הר דב ביום ח' בשבט תשע"ה (28.1.2015). בן עשרים היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בשתולים. הותיר הורים, אחות ואח.
באירוע נפל גם רב-סרן יוחאי קלנגל.
לאחר נפילתו הועלה דור לדרגת סמל ראשון. על מצבתו כתבו אוהביו: "דור אהובנו, לנצח תחיה עמנו. נזכור תמיד את חדוות חיינו".
מסע הלוויה החל בבית משפחת ניני, נעצר ליד בית הכנסת שבו נוהגת המשפחה להתפלל ונמשך עד לבית העלמין שבפאתי מושב שתולים. אלפי בני אדם הגיעו כדי ללוות את דור בדרכו האחרונה.
"דורי שלי, אני כבר מתגעגעת. לא יכול להיות שכך עזבת אותי", ספדה לו אימו, סימה. "דורי שלי, סליחה ומחילה אם פגעתי בך, ילד אהוב שלי, הלכת לי ככה לאיבוד. שלחתי אותך שלם, וחזרת בארון. למה? ילד שלי, אני אוהבת אותך. מנוחתך תהיה עדן".
אחיו אביאל אמר בדברי הפרידה: "אחינו האהוב, רק בן עשרים, לא הספקת ליהנות, כמה אירוני שלא נפגעת בעזה ונפלת בצפון... רצינו שתגשים את חלומך להיות קצין. אם היית רואה את ההמונים שבאו לכאן היית מבין כמה אתה אהוב... נשמה טובה, עד אתמול היית גיבור שלנו, היום אתה גיבור של מדינה שלמה, מלך שלנו".
סהר חברתו זעקה: "חיים שלי... היית עמוד התווך שלי, תמיד ידעתי שאתה מחכה לי, לא יהיה לי למי לחזור... מה עם החתונה שלנו?"
ספדה לימור, בת דודתו: "... דור היה בחור צעיר שלא הספיק לטעום את טעם החיים... זה לא נתפס, אתה גיבור ישראל. כשחזרת מהמשימה הקשה בעזה, אחרי 'צוק איתן', עשינו לכבודך מסיבה גדולה, חשנו גאווה רבה".
מפקד גדוד צבר, סגן-אלוף יעקב, ספד לו: "דור, אנו עומדים פה המומים וכואבים... לא זכיתי להכירך באופן אישי, אבל מהסיפורים עליך שמעתי על אדם מיוחד במינו. התגייסת לפני שנה וחצי ועברת את המסלול בהצלחה. נלחמת באומץ ב'צוק איתן' ומפקד הפלוגה שלך כל כך אהב אותך ולא היה מוכן לוותר עליך. היית יד ימינו, ולצערי גם אתמול לא נפרדתם... דור, או כמו שמכנים אותך, 'ניני', היית ממושמע, רציני ואהוב וניחנת בצניעות. אתה אדם של נתינה אינסופית ונהגת לעזור לכולם... הטבעת חותם על גדוד צבר, נזכור אותך לעד".
גם מפקדו הקודם, סגן-אלוף לירן, ספד: "אני זוכר ב'צוק איתן' שכל הזמן דאגת ופטרלת כדי לראות שהכול בסדר. התכונות שאפיינו אותך - אומץ, דאגה לחיילים ורעות - הן אלו שגרמו לכולנו ללכת אתך ואחריך... כדי שהעם יחיה בצורה נורמלית צריך קומץ שיחיה בצורה לא נורמלית, ואתה היית כזה".
מנחם, חבר משפחה, הוסיף: "דור היה ילד שכולם אהבו, ילד שכולם הכירו. חמד של בחור שתמיד היה מוכן לעזור. הוא היה מבקש כסף מאמו כדי לתת לחיילים שהיה חסר להם. זו מכה קשה מאוד למשפחה ולמושב כולו. אנחנו עדיין לא מעכלים שזה קרה. קשה מאוד לחשוב על איך ייראו החיים בלעדיו... זה בחור עם לב גדול, וזו אבדה כבדה".
חברו ליחידה, אוהד, אמר: "לא חושב שאפשר לתאר במילים כמה גדול היית. היית חבר טוב לכולם וחבר טוב שלי. היית מעודד ומצחיק, וסיפרת כמה שאתה מתגעגע לטרקטור במושב. אחי... אומרים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר, ועכשיו אני מבין".
במרס 2016 פרסם נפתלי בנט, שר החינוך, פוסט בדף הפייסבוק שלו: "הם (הוריו של דור) ביקשו שאספר עליו ועל אישיותו המיוחדת. שאלתי אותם איזו תכונה של דור חשוב להם להדגיש. הם אמרו: 'נתינה. דור תמיד נתן. סייע לאחר. חייך. אהב'". השר הוסיף וכתב כי "לדור היה הלב הרחב ביותר שאני פגשתי בחיים. נדיב, אוהב, מתחשב, ובעיקר רגיש".
בחצר בית משפחת ניני במושב שתולים הוקמה אנדרטה לזכר הבן. האנדרטה, פרי יצירתו של האב נחמיה, מורכבת משלושה סלעים הנישאים לגובה של שלושה מטרים ומונחים על שני מפלסים, בשטח של שבעים מ"ר. על כל סלע מופיע כיתוב על דור. "דור היה חזק פיזית ולכן החלטתי לבנות את האנדרטה מאבן" מספר אביו. "מאז ומתמיד הוא נהג להרגיע אותי כשהייתי מבקש ממנו לשמור על עצמו. 'אבא, אני חזק כמו סלע. שום כדור לא יחדור אותי', הוא היה אומר לי". באנדרטה נכתב: "היה בן מסור וחבר נפלא. שפע שמחת חיים, מלא באהבה ונתינה לזולת. אהב את משפחתו, את חבריו, את ארצו ועבודת האדמה. היית לוחם עשוי ללא חת, שנהרג בגבורה ואומץ למען ארצו. דור היה, נשאר ולעד יישאר, אהבת חיינו".
"מהאנדרטה אני שואב כוחות להמשיך ולחיות בצל הכאב", סיפר האב השכול בחנוכת האנדרטה במאי 2016, ותיאר כאב קשה מנשוא: "בני, אהבת חיי, לא להאמין שכל חיי הייתי אביו של גיבור, גיבור אמיתי שאני בטוח שגם אם היה מודע לגורל הצפון לו, לא היה נרתע אף לרגע מללכת בדרך האמיצה בה הלך... הותרת בי חלל כה עצום, דורי".
ב-23.9.2016, כשנה וחצי לאחר הנפילה, נחנך "מצפור יוחאי ודור" ביערות הרי נפתלי, שהוקם לזכרם של רב-סרן יוחאי קלנגל וסמל ראשון דור חיים ניני. מג"ד "צבר" בחטיבת גבעתי, הגדוד שבו שירתו שני הנופלים, סגן-אלוף קובי בראל, מספר על בחירת המקום: "המקום נבחר בקפידה. מכאן רואים לא רק נוף מרהיב, אלא גם את המקום שבו נפגעו השניים. זהו המקום המתאים ביותר להתייחד עם זכרם".
בדף פייסבוק "לזכרו של סמ״ר דור חיים ניני ז״ל" מעלים חבריו ובני משפחתו תמונות וסרטונים מן העבר, פוסטים על טקסי זיכרון ומילות געגוע.
מדי שנה בחול המועד פסח מקיימת משפחת ניני מסע הנצחה בטרקטורונים לזכר דור, שאהב מאוד ספורט אתגרי. המסע מפורסם בדף הפייסבוק, שמזמין את מכריו וחבריו להצטרף.
ביוטיוב ניתן לצפות בסרטון המציג את חייו של דור בתמונות משפחתיות ובתמונות מחיי הזוגיות שלו עם חברתו סהר.
בדף הפייסבוק "מזרחית בנשמה" ניתן להאזין לעמרי פרחן, חברו של דור, אשר הקדיש לזכרו את גרסתו לשיר "אח שלי", שכתב דורון מדלי והקליט במקור משה פרץ: "אתה לי דם בעורקים, הולך איתי למרחקים, ולא עוזב".