טוראי מנעם רמזי עיסמי ז"ל

קורות חיים

בנם של עפאף ורמזי. נולד ב-25.1.1989 בדלית אל-כרמל. בן הזקונים של הוריו ואחיהם הצעיר של סאהר, סוהיר, קאסם, ג'נט ונביהא.

מנעם נולד לבית חם, למשפחה אוהבת ותומכת. הוא היה תינוק עם יופי מיוחד ועם חיוך מקסים, הקרוב ללב הוריו. כשנולד הכניס שמחת חיים למשפחה. כינויו במשפחה היה "נועם". כבן הזקונים זכה לעידוד המשפחה ולפינוקים.

בילדותו ובנעוריו היה מנעם נמרץ ומלא שמחת חיים. הוא היה פעיל בין המד"צים (מדריכים צעירים) בתנועת הנוער "הצופים", הדריך בקייטנות ואהב פעילויות ספורט ובעיקר שחייה.

הוא היה בעל חוש הומור, אהב לצחוק ולהצחיק. ספא עיסמי בן דודו מספר עליו: "מנעם לקח הכול בקלות, הוא היה בחור מקסים ומצחיק שאהב את כל הדודים ובני הדודים."

מנעם למד בבית הספר היסודי "חסון יוסף חסון" שבדלית אל-כרמל, המשיך בחטיבת הביניים "קופטאן חלבי" ביישובו וסיים את לימודיו התיכוניים ב"אורט רונסון הר הכרמל". ריאד מקלדה, מחנכו לשעבר, הספיד אותו באומרו: "מנעם גילה עניין בכל דבר, אהב לעזור לכולם, היה תלמיד שקדן, מנומס, דוגמה ומופת לצעירים ממנו."

אפיינו אותו השקט שלו, טוב לבו ורצונו לעזור לזולת. הוא כיבד את הוריו ואת בני משפחתו. כיוון שהיה רגיש, הוא נטה להתרגז בקלות. מנעם אהב לטייל, להאזין למוזיקה דרך המחשב, ולשחק במשחקי מחשב. גם נהנה לנסוע לים כדי לדוג ולשחות.

התגייס לצה"ל ב-27 ביולי 2007 ושירת כשנה וחצי כלוחם "גבעתי" בגדוד "צבר". עבר טירונות בחטיבת "גבעתי" ואימון מתקדם רובאי לוחם 07. סיים מסלול ושירת כלוחם במחלקת סיור בפלוגה המסייעת. במבצע "עופרת יצוקה", דצמבר 2008, אף שירת בעזה והיה מהראשונים שהשתתפו בגבורה ובהצלחה בקרבות.

סגן-אלוף אורן זיני מג"ד "צבר" סיפר, כי עקב בעיות משפחתיות אישר למנעם לעבור לתפקיד מנהלתי נוח יותר במפקדת הגדוד, כדי שיוכל לעזור למשפחה ובמיוחד לאביו החולה במחלת ניוון שרירים. במשך ארבעה חודשים שירת במפקדה ולדברי המג"ד: "מאז ראיתי חייל חייכן ומרוצה, אך דווקא בימים שבהם נראית כה שמח נפרדנו ממך."

מפקדיו מעידים כי היה חייל עם רצון עז לעזור ביחידה ובבית. זמן קצר לפני מותו ביקש חופשה כדי לעזור לאחיו לעבור דירה. לדברי אחד החברים היה מנעם עמוד התווך במשפחה, בעיקר בשל הבעיות רפואיות אשר דרשו תמיכה ועזרה הדדית.

טוראי מנעם עיסמי נפל בעת שירותו ב-7.2.2009, והוא בן עשרים בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בעוספייה. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושני אחים.

המשפחה קיבלה את הבשורה הקשה בכאב רב. בני משפחה, מחנכים וחבריו לספסל הלימודים צעדו אחרי ארונו בדרכו האחרונה.

באתר יוטיוב באינטרנט מופיעים סרטונים המנציחים את מסע הלוויה ואת טקס הארבעים שהתקיים ב"יד לבנים" ובו חלקו לו כבוד.

על מצבתו ביקשה המשפחה לחקוק את המילים:

"יהי זכרך חרוט בלבנו לעד (בערבית)

יהיה זכרך ברוך (בעברית)."

אחותו ז'נט כתבה לזכרו: "נפשך היקרה שקטה והיא שוכנת בלבבותינו בכל מקום / נפשך השמחה מצלצלת בצחוקך והפכה להיות אופקי הלב. / אתה כאן, הוי אש העיניים / מכל זווית... / אתה שותף לנו בחיים לעולם ועד..."

רב-סמל בכיר חזי גלילי, רב-סמל גדודי ב"צבר", הספידו: "לא אוכל לתאר את ההלם והכאב על האובדן. בתקופה שבה היה מנעם תחת פיקודי גיליתי בן אדם שידע להתכבד ומאידך לכבד. צר לי מאוד על מותו שהשאיר חלל במחלקה."

חברו יוסי שושן העיד: "היית לי חבר ואח, הייתי מדבר איתך כמו אח לאח. חסרים לי הצחוקים שלנו. לעולם אזכור אותך, מתגעגע אליך, חברך."