קורות חיים
בן סופיה וזהר, אח לדוד. נולד ביום י"ח בניסן תשל"ז (6.4.1977) בבאר שבע, שם גדל והתחנך. ילד שובב ופעלתן, שהקסים את סביבתו בחיוכו שובה הלב. הזמן רץ לרוני והוא התפתח במהירות. מוקדם מהרגיל החל לטפס, לרוץ ולרכב על אופניים. שנתיים ראשונות למד רוני בבית הספר היסודי 'אלון', משם המשיך לבית-הספר היסודי 'גבים' ובלט כתלמיד מצטיין ואהוב על הכול.
הוא אהב לקרוא ולצייר. כשרונו האמנותי הביאו להשתתף בתחרות ציורים ארצית שנושאה 'עץ תחת עץ'. יצירתו נבחרה מבין מאות ציורים וחיבורים. הוא זכה בתעודת הוקרה וציורו נתלה
באגף הנוער במוזיאון ישראל בירושלים.
רוני היה ספורטאי מלידה ובכל ענף שניסה בו את כוחו - הצליח. בגיל אחת-עשרה כבר גלש על שלג בהרי האלפים, זכה במקום הראשון בתחרות סקי לילדים וקפץ שלוש רמות לקבוצת הבוגרים. הוא עסק בהחלקה על הקרח והצליח להחליק ללא עזרה כבר מהצעדים הראשונים. רוני השתייך למועדון הטניס בבאר שבע והתאמן בשחייה במסגרת קבוצת 'הפועל' המקומית. נוסף לכך שיחק כדורסל, הצטיין באתלטיקה קלה, התאמן בסקי מים, רכב על אופניים וקיבל תעודות ואותות הצטיינות במסגרת בית-הספר וחוגים שהשתתף בהם.
את לימודיו התיכוניים עשה רוני בתיכון 'מקיף ו'. בשל נטייתו הטבעית למשחק בחר ללמוד במגמת התיאטרון של בית-הספר ובמסגרתה שיחק בהצגות רבות. בתקופה זו השקיע פחות בלימודים ויותר בבילויים עם חברות וחברים, ערך טיולים רבים במסגרת חוגי הסיור של החברה להגנת הטבע וחרש את הארץ לאורכה ולרוחבה. רוני אהב את הארץ, את הים ואת היערות. הוא התרגש מנופי הנגב, מדבר יהודה, הגליל והגולן. אחד מטיוליו המפורסמים היה מסע רגלי מחוף חיפה לחוף תל-אביב, מסע שעשה עם גל חברתו ועם זוג חברים.
רוני פיתח עוד תחביבים: ריקודים, צפייה בסרטים והאזנה למוזיקה, בעיקר עכשווית. כשרונו המוזיקלי אובחן על נקלה אך בשל חוסר סבלנותו להתאמן קטע את לימודי הנגינה בגיטרה ולא המשיך לנגן בכלי אחר.
רוני היה בעל נפש רגישה וחוש צדק מפותח. כאשר נתקל באי-צדק נלחם בו בכל כוחותיו, אף במחיר נזק אישי. הוא סלד מצביעות ומחוסר יושר והיווה דוגמה בהתנהגותו האצילית. הוא אהב בני אדם והם אהבו אותו. לבו הרחב ידע להעניק אהבה ללא גבולות לבני משפחתו ולחבריו הרבים.
לפני גיוסו לצבא נסע רונן עם משפחתו לטיול בקנדה, מקום מגורי אחיו, שם צבר חוויות רבות. מועד הגיוס התקרב ורוני ציפה בכיליון עיניים להתגשמות חלומו, להיות חייל קרבי, 'חי"רניק'. לשם כך התאמן ושיפר את כושרו הגופני.
בסוף חודש נובמבר 1995 התגייס רוני לצה"ל והתאכזב מרה כאשר גילו הרופאים כי הוא סובל מבעיות רפואיות ואינו כשיר לשרת כחייל קרבי. הוא ביטא את תחושותיו במכתב שכתב על יום הגיוס: "הייתי שמח, אני סוף-סוף מתגייס. כל כך רציתי להיות לוחם. זה בתקופה שרבין נפטר והרגשתי כאילו אני מפסיק להיות ילד בחופשה... הרגשתי שהנה, אני הולך לעשות משהו, לתרום ולתת מעצמי למדינה, כמו שהוא תרם. הרגשתי גם ייעוד
מסוים בחיים".
רוני שובץ במשטרה הצבאית, אך פעל בנחישות האופיינית לו כדי להעלות את הפרופיל הרפואי. הוא עבר ניתוח, ועדות רפואיות, ולא שקט ולא נח עד אשר השיג את מטרתו. הוא כתב למדור שינוי שיבוץ בבקו"ם: "אני בטוח שכחייל קרבי אוכל למצות את עצמי, לתרום
ולתת. אני מאמין שיש בי את התכונות המתאימות לתפקוד מלא ויעיל כחייל חי"ר: מוטיבציה גבוהה, כושר גופני טוב, היכולת לעמוד באימונים כמו גם אהבת השטח. אני מאמין, שמעבר לרצוני האישי, גם המערכת תפיק תועלת משירותי". ביום שבו קיבל את הבשורה כי הוא עובר ל'גבעתי', היה אמור לעבור מבחן רכיבה על אופנוע ולקבל את הרישיון שנכסף אליו כל חייו, אולם הוא ויתר ומיהר להגיע לבקו"ם, מחשש ששוב ישתבש
חלומו האמיתי. לאמו אמר: "זה היום המאושר בחיי".
לאחר תקופת שירות בת שנה החל רוני את המסלול הצבאי מחדש, עם טירונים שזה עתה
התגייסו, אך קיבל הכל בחיוך ואהבה. רוני סחף את כולם אחריו במסלולים המפרכים ובמסע הכומתה. הוא קיבל אות הצטיינות כיתתי בסיום הטירונות, זכה בכומתת המפקד והמשיך לבלוט לאורך כל השירות. מפקד היחידה שבה שירת העיד עליו: "המטען הערכי אותו הביא עימו לצה"ל, רוח התנדבותו והרצון העז לשרת ביחידה קרבית, הובילו אותו לשורותינו, למשפחת 'שקד' של חטיבת 'גבעתי'. במהרה התבלט רונן והפך לחייל מצטיין במחלקתו. כמפקדיו, החלטנו שמקומו הראוי הינו בשדרת הפיקוד של הגדוד ואכן רונן לא איכזב. בפרק זמן קצר הפך למפקד כיתה כריזמתי, דוגמה אישית וסמל בקרב פקודיו".
ביום כ"ט בכסלו תשנ"ח (28.12.1997) נפל רוני בעת שירותו והוא בן עשרים. רוני הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין במיתר. הותיר אחריו הורים ואח.
במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק: "רונן תואר על-ידי מפקדיו כחייל מצטיין, שהיווה דוגמה אישית לסובבים אותו בכל עת ובלט בדאגתו לחייליו. רונן הפגין מסירות אין-קץ בתפקידו והיה אהוד ומקובל על מפקדיו ופקודיו כאחד".
מפקד פלוגת 'שקד' הספידו: "רוני, היית חייל אשר כל מפקד היה רוצה תחת פיקודו. היית מנהיג שגדל מתוך חבריו ובלטת משכמך ומעלה... האדם שהיית ואופייך המיוחד, הביאו אותנו, המפקדים, למסקנה, כי הינך בשל לפקד על חיילים טרם זמנך, ואכן כך היה... אופייך היציב שמשך אחריו את חבריך ליחידה הוכיח לנו כי הינך מנהיג מבטן ומלידה, עמידתך האיתנה על צדקת דרכיך, שלא פעם השאירה אותנו, המפקדים, פעורי פה, ויכולתך לעבור לא-פעם את המסלול הקשה והמפרך בחיוך קבוע על פניך ועידוד חבריך, העידה עליך כעל אחד מטובי הנוער".
הוריו של רונן הנציחו את זכרו בנטיעת חורשה על שמו. בטקס נטיעת החורשה אמרו ההורים: "יש לנו זכות גדולה ואושר גדול להיות ההורים של רוני, ילד כל כך מיוחד וכל כך נהדר. האושר הזה, יחד עם הכאב והצער, יישאר איתנו לעולם, כמו שהחורשה הזו תמשיך לגדול ולהתפתח, לתת צל ולהעניק אושר לאנשים, כמו שרוני היה רוצה".
גל, שהיתה חברתו של רוני, כתבה לזיכרו: "איך אפשר לתאר במלים גשמיות מלאך? יצור קסום שכמותך, איך ריחפת לתוך חיי והארת הכל באהבה אינסופית. אני עוד זוכרת את השנייה המדויקת שבה ניעורה בי אותה תחושת פליאה... בחדות מפחידה ידעתי שהוא שלח לי מלאך, אותך".
חברתו לינור כתבה: "רוני, במותך ציווית לי את החיים... את החור שנפער לנו בלב הזמן לא יצליח לרפא, המאבק בכאב שמאיים להשתלט יימשך תמיד. את הגלגל אי-אפשר להחזיר לאחור, ולנסות להוכיח לך שאנחנו כן ראויים לחבר שכמותך כבר לא נוכל".