סגן צבי צביקה רוזנצוויג ז"ל

קורות חיים

בן מרדכי ונחמה. נולד ביום ג' במרחשון תש"ט (5.11.1948) בקיבוץ גן-שמואל וסיים את לימודיו בבית הספר היסודי והתיכון בקיבוץ. הכל היה בו - החיוך. היופי והאהבה, הנעורים והצחוק, הפיקחות והשנינות,

ההברקה והגמישות והוא היה בכל - בחדר הלימודים ובמגרש הכדורסל. במסלול ההדרכה בתנועה (חניך \ ומדריך) ובמסלול האתלטיקה הקלה, בהנהגת הקן ובהתנהגות בחדר המשפחה. כמדריך אהב לצאת עם חניכיו למסעות, לטיולים ולמחנות ונטע בלב חניכיו את האהבה לטבע, לאמא-אדמה. הקשר האמילץ שנוצר בינו לבין חניכיו לא נותקו גם לאחר שחדל מלהדריך. הם ראו בו אדם שאפשר לשטוח לפניו בעיות ולקבל תשובה הולמת. צביקה ידע לחוש את המתרחש בלב חניכיו ומשום כך הצליח בעבודתו. הוא היה סמל הפשטות והיעילות וחניכיו למדו זאת ממנו. נוסף על לימודיו ועבודתו בתנועת "השומר הצעיר" תרם את חלקו לעבודה בענפי החקלאות השונים בקיבוץ ככל הנדרש ממנו. בייחוד בתקופת מלחמת ששת הימים, כשרוב העובדים בקיבוץ גויסו. למרות פעילות ענפה זו הרבה לעסוק במקצועות ריאליים - פיסיקה ומתימטיקה - למד את תורת הגרעין ואת עבודת-הגמר שלו בכיתה י"ב עשה על תורת הקוואנטים. הוא היה קשור בכל נפשו לקיבוץ ולתברת בני גילו ויחד אתם תכנן לבנות את עתידו בקיבוץ.



צביקה גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1967. תחילה התנדב לקורס טיס, אולם אחר- כך התנדב לשרת בחיל הצנחנים והוצב לסיירת. כאן התגלה אחד הכשרונות הגדולים שלו - התמצאות בשטח. "הוא היה לומד קצת את המפה וכבר לא היו לו בעיות בניווט" אחר אחד מחבריו. בבטחה ובהתמדה עבר צביקה קורס אחר קורס, וכל קורס הוסיף עדות חדשה לכשרונו הרב-צדדי. קורס מ"כים: אהד מחבריו-מפקדיו העיד עליו: "אצלנו הוא היה פשוט הטוב ביותר - - - אפילו במסלול המכשולים,

הנחשב למבחן הגופני הקשה ביותר בצה"ל כיום, חייב היה לקבוע את הזמן הטוב ביותר כפלוגה"; קורס קצינים; בענווה האופיינית לו כתב צביקה לחברתו: "זה עתה גמרנו את הבוחן. רוב הנוער מכין מסדר נוסף (למסדר ממ"ח) ויש כאלה שיכולים לכתוב מכתבים..." לאחר קורס הקצינים חזר צביקה לסיירת שלו - והפעם כמפקד. וכמפקד יצא בראש חייליו לסיור הראשון שלו, בנתיב הקשה. המסוכן והארוך ביותר של גדת תעלת סואץ - הנתיב העולה מקנטרה למוצבי צפון התעלה. צביקה תידרך את חייליו, הכין אותם למשימה הקשה והמסוכנת ובראשם יצא בזחל"ם הראשון. כשאחריו שאר הכוח - זחל"מים וטנקים. צביקה הצליח להחדיר בחייליו את הידע והיכולת לפעול בכל מצב וכאשר נתקלו במארב של מצרים, היה די בשתי מלים מפי צביקה - "לפרוץ ולהסתער" כדי שהם ימלאו את המוטל עליהם. שתי מלים - ובהן נתמצו כל עקרונותיו וערכיו האישיים אשר רכש מהוריו ומקיבוצו. בהתקלות זו, שאירעה ביום כ"ט בשבט תש"ל (5.2.1970), נפל צביקה עם עוד שלושה מפקודיו. לאחר נפלו הועלה לדרגת סגן. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוצו גן-שמואל.



במכתב-התנחומים למשפחה כתב מפקדו: "צביקה אהב את היחידה והיחידה אהבה את צביקה, האמינו לי. הוא היה מאושר בינינו - - - הוא אהב את חבריו לעבודה והעריצם. לא היה מאושר ממנו כשנודע לו שעם גמר סיום קורס קצינים הוא חוזר אלינו. לא פעם ולא פעמיים שמעתיו אומר לחבריו: 'כשאתה נמצא בחבורה שכזו אין אתה יכול אלא לתת את כל כולך כדי להצדיק את עצם קיומך כאן'. לדעתי הוא נתן את כל כולו לנו - - - צביקה אהב את החיים אך ידע מה המחיר שאנו משלמים יום-יום ושעה-שעה תמורת חיינו - - - דמותו של צביקה תמשיך ותרחף בינינו והוא יהיה ביננו ויאיר את דרכינו". מחנכו הספידו ואמר: כולנו מרגישים חלל ריק זה בחיינו. ונרגיש אותו כל עוד לא יגדל בתוכנו נער צנום וגבוה, בעל עינים חודרות ושואלות, הרוצה לבנות לו עולם המקיף את הכל, ומכיל כתוכו הכל".

לאחר נפילתו הוציא קיבוץ גן-שמואל לאור חוברת לזכרו, הנושאת את השם "צביקה".