תפריט נגישות

טוראי ראובן טמיר ז"ל

ראובן טמיר
בן 20 בנפלו
בן ברכה ויהודה
נולד בקיבוץ גלעד
בב' בתשרי תש"ט, 5/10/1948
התגורר ברגבה
התגייס ב-אוגוסט 1967
שרת בנח''ל, ביסלמ"ח
יחידה: סיירת שקד, גד' 906
נפל בפעילות מבצעית
בו' בכסלו תשכ"ט, 27/11/1968
במלחמת ההתשה
מקום נפילה: כפר עדסיה
באזור ירדן
מקום קבורה: מושב שיתופי רגבה
הותיר: הורים, אח ואחות

קורות חיים

בן יהודה וברכה. נולד ביום ב' בתשרי תש"ט (5.10.1948) בגלעד. בגיל שנתיים עברו הוריו למושב השיתופי רגבה שבגליל המערבי וכאשר הגיע לגיל-הלימודים למד בבית-הספר היסודי התיכון האיזורי אשר בין מושב רגבה לעכו - בשטח של בית-הספר "יד נתן". כל חינוכו היה כבן ההתיישבות העברית. ראובן אהב לעבוד והיה מאד אחראי לעבודתו. הוא תמיד שאף להגיע להישגים טובים והצליח בהם. גם בבחינות-הבגרות שאליהם הגיע בגמר לימודיו הצליח.

באוגוסט 1967, גויס לצה"ל. הוא התנדב לחיל-האויר אבל בגלל אי-יכולתו להבחין בצבעים לא עבר את המבחנים ונשלח לחיל קרבי אחר. שם קיבל את חינוכו הצבאי ומשם נשלח לקורס מ"כ. לוחם מעולה היה, בעל תושייה, מרץ ויוזמה יוצאים מן הכלל. על אומץ-לבו וכושרו הבלתי-רגילים אהוד היה על מפקדיו וחבריו. במשך שירותו הגיע להישגים נכבדים ולאחר-מכן עבר קורס מ"כ במסגרת יחידת הנח"ל.

ראובן נפגע כאשר יצא בראש טור לעבר הגבול ליד הכפר הירדני עדסיה ובדרך לבית-החולים מת מפצעיו; זה היה ביום ז' בכסלו תשכ"ט (27.11.1968). הובא למנוחת-עולמים במושב שיתופי רגבה.

מפקד-יחידתו, במכתב התנחומים להוריו, כתב על המשימה המיוחדת שראובן נפל בה בשעת ביצועה כשהיה יחד עם חברו-לנשק בראש הטור אשר נע לעבר שטח האויב. בראש הטור נתקל ראובן במארב והגיב מיד, אך מאוחר יותר נפל תוך כדי חילופי-האש. "את ראובן הכרתי מקרוב", כותב המפקד בין שאר דבריו. "הכרתיו מקרוב בזכות אישיותו המופלאה... בכל שירותו הכיר ראובן בשליחות ואת עצמו ראה בין חלוציה. הוא ידע מיומו הראשון ביחידה מה משמעות היתה לה, מה משמעות התנדבותו ליחידה ואכן הוא היה מוכן לזה. אט אט, בשקדנות ובמרץ בלתי-רגילים, למד ראובן את תורת-הלחימה שלנו, סיגל לעצמו את הרגלינו, למד את השדה ואהב אותו - ועד מהרה הפך לאחד מטובי-לוחמינו. אישיותו המיוחדת וסגולותיו העלו אותו מעל חבריו וסביבתו, חבריו ומפקדיו אהבו אותו אך מעל לכל הוא אהב אותם. הוא היה מאושר בינינו. יעדתי לו עתיד גדול ביחידה. ראיתיו כאחד מעמודי-התווך של פיקוד-היחידה בעתיד אך הגורל התאכזר לנו... אין לא צל של ספק שלך, ברכה ויהודה, היה התפקיד המרכזי בעיצוב דמותו של ראובן... אתם, יותר מכל גורם אחר בעולם, לימדתם אותו את אהבת הארץ ואת מחיר-החירות. האמינו לי שהוא בינינו ואנו חשים אותו יום יום ושעה שעה. הוא ושכמותו שנפלו ביחידה מאירים את דרכנו יומם ולילה. בפעולתו האחרונה הוא חתם את דרך-חייו, דרך הגבורה והתהילה. הוא התייצב כחולייה נוספת במורשת-הגבורה של עם ישראל".

חוברת בשם "ראובן" הוצאה לאור לזכרו ב"שלושים" לנפלו.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה