אלבום תמונות
"… מתחילת המסלול ועד סופו, היית בשבילינו מודל להערכה ולהערצה, למפקד מעולה,
צעדנו בראש גאה בעקבותיך… ועכשיו כשמגיעים לנקודת הסיום זה הזמן להודות לך ביבי, על כל מה שהפכנו להיות".
(מתוך דבר הפלוגה לחגי בסוף המסלול).
חגי כמפקד היה נערץ על פקודיו. להערצה זו היו סיבות רבות: המרץ העצום, מקצועיותו הגבוהה, נסיונו המבצעי העשיר ומנהיגותו הבלתי מעורערת בכל מקום בו הלך.
אולם דומה שמה שהפך אותו לאהוב כל כך על פקודיו, הן דווקא אותן תכונות ילדות,
הרגישות, טוב הלב, הדאגה ומעל לכולן - הנתינה האינסופית.
"… אני חושב שלא יכולתי לבקש מפקד אחר - מלבדך.
היכולות שלך, הדרישה הבלתי מתפשרת למקסימום, הידע והמקצועיות, הנתינה האין סופית,
ביבי, אני - כמו כל מי שלצידך, תחתיך וגם מעליך, הייתי מסתער אחריך לתוך התופת הכי נוראה והכי מאיימת בעיניים עצומות… "
(מתוך מכתבו של נמרוד, סגנו של חגי בסיום תפקידו).
"בן אהוב, אח אהוב, הלך ועמו הלכו עייניו המחייכות, נוכחותו הייחודית, יופיו הכובש. מעשה הגבורה של חגי בא לו מהחינוך בבית ומחוסן אישיותו, חוסן שביטא את האומץ הנדיר בו ניחן.
חגי נלחם מתוך תחושת אחריות מוחלטת – מתוך הצורך של מפקד לעצור את הרוע לפני שיעשה את זממו, לפני שיפגע בחפים מפשע או בחייליו אותם כינה ילדיו.
עוצמת מנהיגות ונחישות. קצין נפלא של נתינה ללא עוררין, שעבורו הבלתי אפשרי ניתן להשגה".
(מפקד החטיבה, אל"מ אייל אייזנברג).
"חגי היווה דמות פיקודית משמעותית וחשובה בהווי הגדוד לאורך השנים. עוד בתחילת דרכו כלוחם בגדוד "צבר" ולאחר מכן כמפקד כיתה, הפגין יכולת מנהיגות ושאף תמיד למצויינות.
חגי עלה בסולם הדרגות, הפך למפקד מחלקה בפלוגה המסייעת ולאחר מכן לסגן מפקד הפלוגה.
בעת מותו, ביצע חגי תפקיד מפקד פלוגת מסלול נובמבר 2001 ומזה כתשעה חודשים שימש כמפקד פלוגת החוד. לאורך כל תפקידיו בגדוד הצליח חגי להשפיע באופו בלתי רגיל על עשרות לוחמים שעברו תחת פיקודו. דאגתו הראויה לשבח לכל חייל וחייל הקנתה לו את אהבתם והערכתם הגדולה של חייליו.
חגי חינך את חייליו לשאת באחריות המוטלת עליהם, בעוז.
אחד הדגשים אותם שם חגי לנגד עיניו בחינוך חייליו הוא ראיית האדם בכל לוחם, כאשר האחריות ההדדית וערך הרעות היו נר לרגליו".
(רונן מרלי סגן אלוף – מפקד היחידה)
"חגי,
שנתיים לחמנו זה לצד זה באחת מהמורכבות שבמערכות צה"ל. במשך תקופה ארוכה זו ראיתיך בשעותיך היפות בהן נלחמת כארי בגבורה אל מול האויב, בהן הובלת את חייליך בשדות האש והעשן, בנחישות, בעוז ובאומץ לב ראויים לכל שבח.
נוכחותך חגי, השרתה תחושת ביטחון. שקלת בכובד ראש את כל מהלכיך והפגנת מקצועיות הראויה לציון בביצוע המשימות שהוטלו על פלוגתך. כל אלה הסירו מליבי ספקות באשר לעשייתך, הן בדאגה לשלום החיילים והן ביכולת ההצלחה, במבחן העמידה במשימה.
אהבתך הגדולה לצבא בכלל ולחייליך בפרט לא נסתרה מליבי ומלב חייליך.
בכל צעדיך הקפדת לשלב תמיד פרגון, חום ואהבה.
אני זוכר את שיחותנו הרבות, את הלילות בהם הידרת שינה מעייניך. ימים קשים עברת והיית טרוד מן ההתרחשויות, אך את העייפות והזמן ניצחת, חגי. תמיד מצאת עוד עמדה לבקר בה,
עוד חייל לשאול בשלומו ועוד כח לבצע אימון ותרגול נוסף.
כל מפקדיך הוקירו והעריכו אותך עד מאוד. הם ייעדו אותך לגדולות וראו בך אחד מן הקצינים הטובים שבמפקדי השדה. אדם המשלב יכולות מקצועיות ואנושיות אין קץ, לו היו הדברים אחרת חגי, היו שנים נוספות מביאות אותך אל כהונת המג"ד ואל כהונות בכירות נוספות.
בקרב החיילים היית מושא להערצה. בגדוד, בחטיבה ובגזרה כולה חייליך כולם מוכנים ללכת אחריך ולצידך אל הלא נודע, אל המשימות הקשות ביותר. נכונותם זו נבעה מאמון גדול בך, מידיעה שתעשה הכל על מנת להחזירם בשלום לביתם, מידיעה ששלומם חשוב לך על פני חייך שלך.
לא בכדי אמר סגנך, לאונרדו ז"ל, כי הוא מוכן למות למענך. מילים אלו ממחישות יותר מכל את האהבה והערצה שחשו כלפיך פקודיך.
חגי, אופייך המיוחד, נחישותך והערכים בהם האמנת, הובילו אותך גם אל הקרב האחרון ממנו לא שבת. האמנת בכל העת בצדקת הדרך. הבנת את משמעות הלחימה הקשה, את הסיבה והתכלית לשמה אנו כאן.
לא היהירות, גם לא הפזיזות הן שהובילו אותך אל מותך, אלא הדבקות במשימה, הרצון להגן על תושבי ארץ זאת וקדושת החיים. ערכים אלו עליהם מושתתת לחימתו של צה"ל לא היוו סיסמאות עבורך אלא דרך חיים, ובעבור ערכים אלו נתת את היקר לך מכל, את חייך.
סיפור נפילתך חגי, מהווה מופת וגבורה. עם נפילתך השארת מורשת שעל בסיסה נשאף לחנך דורות רבים של חיילים ומפקדים בחטיבה ובצה"ל. היית והנך מודל וגם עם מותך לא תמוש דרכך מאיתנו. סללת עבורנו את הדרך חגי, ועתה נצעד בה.
אתה חסר לי ולחייליך מאוד. אחרי נפילתך נפער בלבנו חלל גדול של צער וכאב. אני מתגעגע אליך, אל שמחת החיים שלך, אל החיוך המשובב שלך ואל החוויה של השירות לצדך.
"הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים..." יהי זכרך ברוך".
(טל חרמוני סא"ל – מפקד גדוד צבר)
"אפשר לומר שגם בחלומותיי הגרועים ביותר לא דמיינתי שיום אחד אני אצטרך לעמוד כאן ולהספיד אותך אחי.
עברו כבר שישה שבועות מאז שנפלת, ומאותו היום הנורא ההוא שום דבר לא נשאר כפי שהיה. ראשית, כולנו הפכנו להיות משפחה מלוכדת ומגובשת יותר מבעבר. פלוגת החוד שלך , זאת שכל כך אהבת, ממשיכה להיות כפי שהייתה – ברק, אני ונאור עושים עבודת קודש על מנת לשמר את הערכים והנוראות שהנחלת.
הספקנו להכיר את המשפחה הנפלאה שלך: את אבא נסים, אמא צביה, האחיות לילך ומורן ועוד רבים רבים שלהם אתה חסר יותר מכל דבר אחר בעולם. אין יום שעובר מבלי שאני נזכר בך. דמותך עדיין עומדת לנגד עיניי עם המבט הכובש והחיוך הכל כך אופייני.
לא הכל הספקתי להגיד לך אחי, אבל ניסיתי בכמה משפטים לתאר אותך ולהגיד מי זה ביבי בשבילי:
ביבי זה מפקד לדוגמא, מנהיג בחסד, כריזמטי כזה שכולם הולכים אחריו.
ביבי זה לב רחב ואוהב, זה דאגה לפרט ונתינה אין סופית למען הכלל, למען המדינה.
ביבי זה משמעת, מקצועיות, ירידה לפרטים וחתירה מתמדת לניצחון.
ביבי זה גאוות המשפחה – של אבא ואמא, של האחיות, של סבא וסבתא וכל מי שזכה להכיר.
ביבי זה חבר אמת, אוזן קשבת. אחד שאתה יודע שכשתצטרך אותו הוא יגיע ללא תנאי ויעזור מהלב.
ביבי זה אומץ לב נדיר, תחת אש, לנוכח פני אויב, מקריב את עצמו למען המולדת.
ביבי זה משהו שהלב מסרב להאמין שהוא כבר לא איתנו, זה געגועים עזים ואהבה גדולה.
ביבי זה פלחו"ד צבר בלב ובנשמה.
וביבי , ביבי הוא בעצם חגי, אבל בשבילי הוא תמיד יישאר ביבי – מפקד , חבר ואח יקר".
(לירון בטיטו, סרן - מ"פ מסייעת 432)